חוקי היסוד נדמים הם לכללי פרשנות ההולכים יד ביד עם כל חוק וחוק, והרי הם בכל מקום ובכל שעה. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותו "מלווה חוק" - כל חוק - כתשתית וכמסד, רואים אותו כמו נחקק הוא בכל יום מחדש - עם כל חוק וחוק - בבחינת "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". אדם קם משנתו לחיים יום-יום (ומודה הוא לאלוה "שהחזרת בי נשמתי"), וכן הוא חוק היסוד, שדינו כמו נחקק הוא כל יום מחדש. סימן לדבר הוא, שאין לו לחוק יסוד שנת חקיקתו. כל חוק, תימצא בצדו שנת חקיקתו - למנייננו ולמניינם - ואילו חוק יסוד שנת חקיקתו אינה בצדו, כמו מעבר לזמן הוא. ללמדך שאין לו לחוק יסוד לא יום ולא שעה. עמנו הוא תמיד, כמו כוחו ותוקפו על-זמניים הם. ואם אלה הם מאפייניו של חוק היסוד, ממילא ניתן להעלות
--- סוף עמוד 560 ---
עליו כי יש לראותו כמו נחקק הוא באחת עם כל חוק וחוק, לרבות עם אותו חוק ממרה האומר לסתור אותו מכללא.
היקש לענייננו - ואפשר למעלה מהיקש הוא - יימצא בהלכה, ששינוי העתים יכול שיביא לשינוי בתחומי התפרסותו של חוק על-פי תנאי המקום והזמן (לא כל שכן בעניינם של "מושגי-מסגרת"). וכלשונו של הנשיא זמורה בבג"צ 65/51ז'בוטינסקי ואח' נ' נשיא מדינת ישראל [69], בעמ' 811:
"זהו כוחו של חוק חרות - המדבר לא בלשון קזואיסטית כי אם בלשון נורמטיבית - שהוא יוצר בזה כלים אשר יכולים להכיל גם תוכן שעדיין לא היה בנמצא בשעת מתן החוק".
וכן בלשונו של השופט ש' ז' חשין בבג"צ 180/52 יורשי אבראהים דור ואח' נ' שר האוצר [70], בעמ' 911:
"... זה כוחו של חוק, שאינו מיועד לזמנו בלבד, ורק למטה המצומצמת והקרובה אשר היתה לנגד עיניו של המחוקק שעה שחקקו. וכל עוד יש בידו של המוסד האכזקוטיבי להשיג את המטרה אשר הוא משווה לנגד עיניו במסגרת החוק הקיים - ויהא זה חוק ישן שנועד לצרכים אחרים - אין לבוא בטענה עמו, שהוא משתמש בחוק לתנאי מציאות חדשים".
ראו עוד: ברק, בספרו הנ"ל, פרשנות במשפט, כרך ב, בעמ' 220-221, 267-270;
כרך ג, בעמ' 528-530.
מכאן ההיקש המתבקש לאותה הוראת חוק מיוחדת המעידה על עצמה כי נעלה היא על כל שאר הוראות שבאותו חוק, וכמותו היקש לשני חוקים הנחקקים והמתפרסמים באותו יום ובאחד מהם הוראה המרוממת עצמה על כל שאר הוראות. ומתוך שאין מוקדם ומאוחר בתורה - כך נלמד ממהותו של חוק היסוד - כלל הביטול מכללא ייתש כוחו. בהיעדר אינדיקאציה אחרת - ואינדיקאציה אחרת לא נמצאה לי - אינני רואה טעם טוב על שום מה ולמה לא נכבד הוראת כבילה מפורשת התובעת ביטול מפורש. כך הוראת כבילה מפורשת - כזו שבחוק-יסוד: חופש העיסוק - וכך הוראת שריון הנדרשת מתוכו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
- משהגענו עד הלום נוסיף ונדע, כי הוראת הכבילה שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו- כמוה כשריונו של חוק-יסוד: חופש העיסוק - נגזרת הא מפרוצדורה:
כבילה היא באשר לדרכי הליכים, ושינויו של החוק או פגיעה בו יכולים שייעשו בלא קשר לתוך ולמהות. ענייננו כאן הוא - כבחוק-יסוד: חופש העיסוק - בכללים של "התארגנות" הכנסת לקראת "ארגון" העולם לבר הכנסת, בהליכי "קשוט עצמך