--- סוף עמוד 573 ---
"... רק בדרך זו, היינו על-ידי מניעת ריכוז היתר של הכוח באופן בלעדי בידי רשות אחת, מובטחת הדמוקרטיה ונשמרת חירותם של הפרט ושל הכלל.
לשון אחר, הביזור השיטתי והקונספטואלי של הסמכויות בין הרשויות, תוך השלת עקרונות חוקתיים בדבר פיקוח ובקרה הדדיים, וקביעתם למטרה זו של קשרים וגשרים בין הרשויות השונות, הם שיצרו את הבסיס בעל המרכיבים המשולבים החובקים את כל זרועות השלטון. כך נוצרת מקבילית הכוחות, המקימה ומייצבת את האיזון, שהיא תנאי לקיום החירות ולקיום תקינות הממשל על כל זרועותיו".
- ההרמוניה בין הרשויות מחייבת, על-כן, הצבת "קו אדום" בין הפעלת סמכות הביקורת המסורה לבית המשפט על מעשה חקיקה לבין מעורבות בחקיקה. על בית המשפט להיזהר מטשטוש הגבולות ומגלישה לעבר סמכות לא לו. עליו לזכור כי בידו מסור הפיקוח המשפטי בלבד, אם החוק הוא חוקתי, ובהפעילו סמכות זו אין הוא משמש תחליף לרשות המחוקקת. אין בית המשפט ממיר את שיקוליו של המחוקק בשיקול-דעתו שלו. חופש הבחירה בין אמצעים חלופיים, שכולם באים לאזן בין התכלית הראויה והפגיעה בזכות, מסור למחוקק ולא לבית המשפט. המחוקק הוא שמוסמך לבחור, מבין האמצעים האפשריים, את האמצעי הנראה לו מתאים להגשמת תכליתו הראויה של החוק, וחזקה עליו כי אכן שקל את כל האפשרויות הרלוואנטיות. פועל יוצא מכך, כי יש להעמיד את החוק העומד לביקורת בחזקת כשרותו החוקתית. תפיסה זו, בהתאמה, מקובלת עלינו בביקורת המינהל, קל וחומר שהיא צריכה להדריך אותנו בביקורת החוקתית. רק המסקנה כי המחוקק לא עמד במגבלות לפגיעה בזכות כפי שנקבעו בסעיף 8 לחוק היסוד, היא שמחייבת את הכרזת בית המשפט על החוק כבלתי חוקתי, כאילו מדובר היה בחריגת המחוקק מסמכותו. כל התערבות אחרת של בית המשפט תשבש את הגבולות המתחייבים מהפרדת הרשויות.
- כך עלינו להתייחס גם למבחן האחרון שבפיסקת ההגבלה שבחוק היסוד, והוא כי הפגיעה של החוק הפוגע בזכות האדם תהא "במידה שאינה עולה על הנדרש". מבחן זה הוא "מבחן המינון". מינון הפגיעה צריך שיהא כך שלא יעלה על הנדרש.
כדי להגיע למינון הנכון צריך שיתקיים תהליך של ברירה בין חלופות אפשריות ובחירת אחת מביניהן. תהליך זה מעצם טיבו משקף הפעלת שיקול-דעת בדבר התאמת המינון להגשמת התכלית (הראויה), כשנקודת המוצא היא כי לכל אחת מן החלופות יש "מחיר" המתבטא בדרך זו או אחרת. עוד יצוין, כי כשמדבר סעיף 8 על "מידה שאינה עולה על הנדרש", הרי ששני מובנים לה לתיבה "הנדרש": בהתנגשות בין שני ערכים, "הנדרש" הוא אמת המידה המהותית; בהתנגשות בין מושגים מדידים במערכת נתונים קונקרטיים, "הנדרש" הוא אמת המידה הכמותית. המבחן שבו מדובר הוא יחסי ולא מוחלט. לא גודלה האבסולוטי של הפגיעה הוא שעומד לבחינה, אלא גודל הפגיעה