--- סוף עמוד 574 ---
לעומת המתחייב מהשגת התכלית הראויה. ואם כי מלשונו של סעיף 8 לחוק היסוד עולה כי אסורה כל פגיעה עודפת שאינה מתחייבת מהגשמת התכלית הראויה, הרי שמטעמים שעליהם עמדנו, מתחייב, לדעתי, כי בית המשפט יכריז כי החוק אינו עומד במבחן "המינון", רק אם הגיע לכלל דעה כי בתהליך הברירה נבחר אמצעי שמינון הפגיעה בו חורג באופן מפליג ממיתחם פגיעה סביר (בהשוואה לאי-סבירות קיצונית). שאם לא כן ימיר בית המשפט את שיקולי המחוקק בשיקול-דעתו שלו.
החשש כי בביקורת החוקתית יתחלפו התפקידים בין בית המשפט לבין בית המחוקקים, והצורך להעמיד את גבול ההתערבות כמוצע לעיל, באים לידי ביטוי מיוחד בחוקי מיסוי ובחוקים המתווים מדיניות כלכלית (בהם חל המובן השני של "הנדרש", שעליו עמדנו). אם בחינת חוקתיות המינון תיעשה באלה בדרך של בדיקה קפדנית של החלופות האפשריות, יקשה למצוא חקיקה כלכלית שתעמוד במבחן המידתיות. כדברי
השופט :BLACKMUN
A JUDGE WOULD BE UNIMAGINATIVE INDEED IF HE COULD NOT COME UP WITH"
SOMETHING A LITTLE LESS 'DRASTIC' OR A LITTLE LESS 'RESTRICTIVE' IN
ALMOST ANY SITUATION, AND THERBY ENABLE HIMSELF TO VOTE TO STRIKE
LEGISLATION DOWN" (ILLINOIS ELECTIONS BD. V. SOCIALIST WORKERS PARTY
.(AT 188-189 ,]101[ )1979)
בחוקי מיסוי ובחוקים כלכליים גם מצטרפת העובדה כי אין בידי בית המשפט הכלים והמכשירים לעמוד על הדקויות וההבדלים במידתיות שבין האפשרויות השונות (ראה בג"צ 311/60 י' מילר, (סוכנות ויבוא) בע"מ נ' שר-התחבורה ואח' [76], בעמ' 1996). אין גם לשכוח כי התערבות מוטעית בחוקים העוסקים בנושאים שהוזכרו עלולה לגרום זעזועים במשק המדינה. כל אלה בהצטברם יחד אך מחזקים את הדעה כי על בית המשפט להכריז על אי-חוקתיותו של חוק בשל חריגתו ממבחן המינון, רק אם האמצעי שבחר המחוקק חורג באופן מפליג ממיתחם הפגיעה הסביר להגשמת התכלית הראויה.
- המסקנה המתבקשת מן האמור לגבי חוקי מיסוי וחוקים כלכליים אינה כי יש לקבוע לגביהם נוסחת ביקורת חוקתית שונה מהמוצע לעיל, אלא ש"רף" המינון האפשרי הוא שיהיה בהם גבוה יותר. בדומה לתפיסת המשפט החוקתי האמריקני כי חקיקה
כלכלית זוכה לרמת הבדיקה הנמוכה ביותר (MINIMAL SCRUTINY), ונדרש אך בסיס הגיוני לאמצעי הפוגע בו נקט החוק.
תיחום רחב יותר של המינון האפשרי מתחייב מגופם של דברים, שכן הפגיעה בזכות הקניין של הפרט, בדרך של חקיקה כלכלית, מורכבת, למעשה, משלושה נדבכים: בשלב הראשון נקבעת המידה הכוללת של האמצעים הנדרשים להגשמת התכלית הראויה. קביעת המידה הכוללת של האמצעים אינה אלא ביטוי לסדרי העדיפויות בין תכליות לאומיות ראויות שקבע המחוקק. ככלל, יימנע בית המשפט מהתערבות בחקיקה הקובעת מידה