מקצתם של חברי הכנסת ביקשו להעניק לחוק היסוד מעמד חוקתי פורמאלי (כמו יוזם חוק היסוד, חבר הכנסת אמנון רובינשטיין, ושר המשפטים דאז, דן מרידור); מקצתם ייתכן שלא עמדו – באותה עת – על מלוא ההשלכות המשפטיות של חוק היסוד, העולות מניה וביה מן האמור בו. לעולם לא ניתן לקבוע מיקבץ רצונותיהם האינדיווידואליים של חברי הכנסת כדי לעצב מהם את הרצון הקולקטיבי של המחוקק; בפועל יש בדמוקרטיה תמיד מיגוון של רצונות סובייקטיביים. רבות מחשבות בלב איש. תכלית סובייקטיבית כלשהי אינה מבטלת את המסקנה בדבר התכלית החקיקתית האובייקטיבית העולה מחוק היסוד, מתוכו ובו, כמבואר לעיל.
--- סוף עמוד 317 ---
שילוב חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו במערך החוקתי .60זכויות היסוד של האדם בישראל עוגנו בפסיקתו של בית המשפט העליון משחר ימיה של מדינת ישראל, והדברים ידועים. המצב הרגיל הינו כי המחוקק מניע את גלגלי החקיקה תוך שהוא רואה לנגד עיניו מטרה חברתית מסוימת. חזקה זו מבססת את עליונותו של חוק היסוד, גם כאשר הוא מבקש רק להעניק גושפנקא חקיקתית למציאות נורמאטיבית. השינוי המושג באמצעות חוק היסוד הוא הוספת נדבך להגנה על זכויות האדם במדינת ישראל. זו ההגנה מפני חקיקה. זכויות האדם מוכרות אצלנו מאז קום המדינה לפני חוק היסוד הן זכו לפרשנות רחבה לפני חוק-היסוד: כבוד האדם וחירותו. הגנתן הביאה לפסילת חקיקת משנה ומעשי מינהל ללא חוק-היסוד לפני חוק היסוד – הגנתן לא הביאה, ככלל, לפסילת חקיקה ראשית. זו אפשרות חדשה שהיא תרומתו של חוק-היסוד. אם הוצאת ממנו תרומה זו – רוקנת אותו מערכו המוסף ביחס למצב שקדם לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. הווי אומר, על אתר תעלה השאלה מה קבע חוק היסוד שלא היה קיים לפניו ובלעדיו.
.61הכרה בעליונות הנורמאטיבית של חוק היסוד מתיישבת עם השתייכותה של מדינת ישראל למדינות החופשיות בעולמנו. המדינות החופשיות בעולמנו – רובן המכריע ביותר – הן בעלות מערך חוקתי, היינו: בעלות מסכת נורמאטיבית עליונה המסדירה את אושיות המשטר ואת זכויות היסוד של האזרח. אפילו בריטניה נתונה עתה למערכת פיקוח חוקתי במסגרת האירופית.
השתייכות מדינת ישראל למשפחה זו של אומות מצטרפת אל המסקנה כי המחוקק שלנו ביקש לממש הפעם מתן עדיפות לחוק היסוד.
.62נקודה חשובה ביותר בפרשנותו ובהבנתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא ראייתו לאורו של חוק-יסוד: חופש העיסוק. תפיסה זו מעוגנת בראיית שני חוקי היסוד כמקשה אחת. טכנית לפנינו שני דברי חקיקה. מבחינה מהותית לפנינו מעשה אחד. לכן יש להתייחס אל שני מעשי החקיקה הללו כתאומים חקוקים. סעיף הנוקשות (סעיף 7) בחוק-יסוד: חופש העיסוק מעניק לזכויות המוגנות בחוק היסוד האמור מעמד יציב ומוגן היטב. חוק-יסוד: חופש העיסוק הוא אקט חוקתי נקי. קשה להבין את ההיגיון בהיעדרה של הוראה כדוגמת סעיף 7הנ"ל בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. השאיפה להרמוניה חקיקתית וחוקתית מהווה יסוד מוסד בתפיסתנו המשפטית. רעיון זה שובה את הלב. ראוי שתהיה הרמוניה חוקתית ראויה בין שני חוקי היוד הנ"ל. שני אקטים אלו אינם אלא שני ענפים היוצאים מאותו גזע ממש. עקרונות היסוד שלהם זהים; מטרתם זהה; ניסוחם כמעט זהה; תחולתם זהה; מהותם זהה. על רקע זה, הכללת סעיפים 4ו- 7בחוק-יסוד: חופש העיסוק, היא הגיונית. היא מאפשרת פגיעה מרוסנת, זמנית ומוגבלת בזכות מוגנת ללא צורך בנקיטת הצעד של שינוי חוק היסוד עצמו.