במקום להטיל את המעמסה הכספית הנובעת מהוראותיו של החוק העיקרי והחוק
המתקן על הציבור כולו, היא הוטלה רק על חלק ממנו (הווי אומר, הנושים של החייבים במיגזר החקלאי, אשר עליהם חל החוק). זאת ועוד, בהטלת המעמסה על חלק מן הציבור יש משום יצירת אי-שוויון. לטעמה של הערכאה הראשונה, גריעה מהתחייבויות חוזיות ומן החובה לכבד הבטחות סוטה מן ההסדר הערכי-חברתי הראוי. חקיקה כגון זו אינה עולה בקנה אחד עם ערכי מדינת ישראל.
אפילו היחלצותו של המחוקק לעזרתו של המיגזר החקלאי ושיקומו היא תכלית ראויה, הרי שהטלת ביצועה של תכלית זו על חלק מהציבור בלבד יש בה הגשמה בדרך שאינה
--- סוף עמוד 256 ---
הולמת את ערכי מדינת ישראל. לעניין השאלה אם החוק המתקן הוחק לתכלית ראויה, ציינה הערכאה הראשונה כי אין כל אינדיקאציה לכך כי הרחבת הפגיעה בזכויות הקניין על-ידי החוק המתקן נעשתה למטרה ראויה. קרי, מטרה אשר לא ניתן היה להשיגה ולממשה על-ידי החוק העיקרי.
אף אחד לא הצביע על כך שנשקלו אלטרנטיבות אחרות, פרט לפגיעה שרירותית בקניינו של הפרט, כדי להשיג אותה מטרה. התוצאה היא, כי לא הוסבר ולא הוכח כי הפגיעה על-ידי החוק המתקן היא במידה שאינה עולה על הנדרש. היעדר איזונים בחוק המתקן וסך הכול המצטבר של פגיעות במכלול הזכויות מביאים, לדעת בית המשפט קמא, לתוצאה, כי החוק המתקן אינו הולם את ערכיה של המדינה וכי פגיעתו היא למעלה מן הנדרש.
העולה מהמקובץ, כי הוראות החוק המתקן, ככל שהן מרחיבות את סמכותו הייחודית של המשקם להיזקק לבירורם ולהסדרם של חובות שאינם חוב בסיסי, אינן עומדות בהוראות ההגבלה של סעיף 8לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מטעם זה הוראות אלה בטלות. בית המשפט הורה אפוא למערערים להמציא ראיות כדי להצביע על כך שהחוב שמדובר בו הוא חוב בסיסי, כהגדרתו של מונח זה בחוק העיקרי (היינו לפני תחילתן של הוראות החוק המתקן).
.6בע"א 6821/93 דן בית המשפט קמא בתביעה נגד תשעה נתבעים על-פי ערבותם כלפי הבנק לחוב של קרן החקלאות השיתופית בע"מ (בפירוק). חמשת המשיבים הגישו הודעות בדבר הפסקת התביעה והעברתה למשקם, וזאת בהסתמך על סעיף 7לחוק העיקרי. לאור תיקונו של סעיף לחוק העיקרי שתחולתו מיום 13.8.93, לא היה, לדעתם, מקום להמשיך בהליך לגבי ערבות לחוב, אלא בהתאם לחוק המתקן, שהרי אם הוכח להנחת דעת בית המשפט כי חלק מן החוב הוא ערבות לחוב כולל, יפסיק את ההליך לגבי הערבות ויעבירו לדיון לפני המשקם.