עד כאן בקשר לקווים המנחים הכלליים בדבר שינוי חוק-יסוד או פגיעה בו. מכאן לשני חוקי היסוד שאנו דנים בהם כאן.
יישום הכללים לשני חוקי היסוד
.66(א) חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק הם בגדר חקיקה חוקתית. מדובר בחוקים הנושאים שם של חוק-יסוד. הווי אומר, חוקי היסוד הללו מתקשרים ישירות למטלה החוקתית של הכנסת לפי החלטת הררי ומצטרפים בתור שכאלה לכל מערכת חוקי היסוד שנתקבלו בכנסת מני אז. יש לראות בכך השתלבות במבנה החוקתי שלנו, קרי, חקיקה בדרך שהתגבשה במסורת החוקתית שלנו. ניתן ללמוד מכך כי חוקי היסוד הללו מהווים חוליה בשרשרת של אקטים חוקתיים במהלכנו אל עבר גיבוש החוקה השלמה. מבחינת מעמדם הפורמאלי ניתוספו כאן אפוא, אליבא דכולי עלמא, חוקי יסוד, שהם פרקים מבין הפרקים שישתלבו בעתיד, על-פי החלטת הררי, לכדי חוקה שלמה אחת.
(ב) חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – להבדיל מחוק-יסוד: חופש העיסוק – אינו משוריין, כמוהו כרוב מניינם של חוקי היסוד ורוב ההוראות שבתוכם. אין בכך כדי לגרוע ממעמדם הפורמאלי והנורמאטיבי של חוקי היסוד בתור שכאלה, שהרי לו היינו
--- סוף עמוד 324 ---
עושים כן – היינו כאילו מתעלמים מפועלה הברור, הגלוי והמוצהר של הכנסת מאז החלטת הררי.
(ג) ציינו כבר כי יש לתת את הדעת, בין היתר, לזיווג החוקתי שבין חוק-יסוד: חופש העיסוק לבין חוק היסוד שלפנינו. שניהם הם הניצנים הראשונים של הפיכת זכויות היסוד לנורמות חוקתיות חקוקות. ראינו בכך, אם הדבר דרוש, חיזוק למעמד הנורמאטיבי של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
מאידך גיסא, אין גם מקום להתעלם מן השוני המפורש בהוראותיהם של שני חוקי היסוד הנ"ל, בנקודה שהיא רלוואנטית ביותר לבדיקתנו. בעוד האחד, חוק-יסוד: חופש העיסוק, קובע הוראת שריון לעניין שינוי הוראותיו (סעיף 7), וכן בסעיף8שבו בנפרד, לעניין הוראות הפוגעות בהוראותיו מעבר לאמור בסעיף 4שבו – הרי השני נמנע מלעשות כן; זאת בעקבות קבלת הסתייגות בעת ההצבעה בקריאה השנייה בכנסת, שהסירה הוראת שריון שהייתה כלולה בהצעה.
הזיווג המתואר בעת החקיקה הראשונה ובעת התיקון מתשנ"ד שמר אפוא גם על שוני בנקודה מטריאלית לצורך ענייננו. אין בכך כדי לשנות מן הקביעה כי אין משנים חוק-יסוד אלא על-ידי חוק-יסוד וכי אין פוגעים בהוראותיו אלא מכוח הוראה שבחוק היסוד המתווה דרכים לכך.
(ד) המהות החוקתית המודגשת – מבחינת התוכן של חוק היסוד שלפנינו – באה, בין היתר, לידי ביטוי שיטתי בשרשרת ההוראות, המייחדות את הזיקה בין חוק היסוד לבין אקטים חקיקתיים אחרים והמעניקות מעמד מיוחד לכל ההוראות שנכללו בו.