"לא היינו מגיעים כיום לעוצמת מעמדן של זכויות האדם בישראל, לולא הבסיס האיתן שהניחו להם השופטים אשר קדמו לנו" (בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל (להלן – פרשת גנימאת [38], בעמ' 414). בלא תרומתה של ההלכה הפסוקה, לא ניתן היה לעצב את המבנה החוקתי בתחום זכויות האדם. בלא זכויות אדם הילכתיות, לא היו מוכרות אצלנו זכויות אדם חוקתיות. בלא דמוקרטיה ישראלית בעבר אין קיום לדמוקרטיה ישראלית חוקתית בהווה או בעתיד. הנה כי כן, המהפכה החוקתית בתחום
--- סוף עמוד 353 ---
זכויות האדם היא פרי ההתפתחות ההילכתית בהגנה על זכויות האדם. על המסד ההילכתי הוקם המבנה החוקתי. בכך ניתן ביטוי מובהק לאותו "שיתוף פעולה נמשך והולך" (מ' אגרנט, "תרומתה של הרשות השופטת למפעל החקיקה" עיוני משפט י (תשמ"ד-מ"ה) 233) בין בית המשפט לכנסת. זאת ועוד: את הדין החוקתי החדש יש לפרש על רקע כלל הניסיון הלאומי. את זכויות האדם החוקתיות יש לפרש על רקע הדין ההילכתי הישן. דין זה אינו מאבד אפוא את כוחו. הוא ממשיך להיות מקור להשראה פרשנית לפירוש זכויות האדם החוקתיות.
.4המהפכה החוקתית אינה מתבטאת אפוא בעצם ההכרה בקיומן של זכויות האדם. הכרה זו קיימת בישראל על בסיס הפסיקה, מימים ימימה. המהפכה החוקתית מתבטאת בשינוי מעמדן החוקתי של זכויות האדם; המהפכה החוקתית מתבטאת במתן מעמד חוקתי ל"עקרונות יסוד", שלפיהם "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין..."; המהפכה החוקתית מתבטאת בקביעה כי זכויות האדם "יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל" (סעיף 1לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; סעיף 1לחוק-יסוד: חופש העיסוק); המהפכה החוקתית מתבטאת בכך שניתן מעמד חוקתי לקביעה כי יש להגן על כבוד האדם וחירותו, "כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" (סעיף 1א לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. ראה גם סעיף 2לחוק-יסוד: חופש העיסוק). אכן, שוב אין לאדם בישראל אך זכויות הילכתיות "שאינן כתובות על ספר" (כלשונו של השופט לנדוי בבג"צ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ' גרי ואח' [39], בעמ' 2415). הן הפכו לזכויות חוקתיות החרוטות על דפי החוקה, והנהנות מעליונות נורמאטיבית. חוק רגיל הפוגע בזכות חוקתית בלא שיהלום את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בלא שיהא לתכלית ראויה, ובלא שיהא במידה הדרושה, הוא חוק לא חוקתי, ועל-כן ניתן להצהיר על בטלותו. חוק רגיל הפוגע בזכות חוקתית המוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בלא לקיים את דרישותיה של פיסקת ההגבלה והקובע – אם במפורש ואם במשתמע – כי הוא מכוון לפגוע בזכות האדם, אינו חוקתי, ובית המשפט יצהיר על בטלותו. זהו שורש השינוי החוקתי. כדבר הזה לא היה בעבר. עד כה שררה בישראל ההשקפה כי "רשאי המחוקק הכל-יכול להתיר את הפגיעה באזרח ללא דין וללא דיין..." (השופט זוסמן בבג"צ 163/57לובין נ' עירית ת"א-יפו [40], בעמ' 1079); "גזירת המחוקק היא, ואם היא גורמת להפליות, הרי הפליות חקוקות ועל-כן כשרות ולא פסולות הן" (השופט ח' כהן בבג"צ 120/73 טוביס ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' [41], בעמ' 359). סיכם זאת השופט ברנזון, בקובעו: