כמו כן, באותו מקרה הוקמה החברה כמיזם משותף של שישה גופים, כאשר חלק מהמניות הוחזק על ידי חברות אשר כל פעילותן יוחדה לאחזקה במניות אותה חברה (להלן: "חברות האחזקות").
אחת מחב' האחזקות ביקשה להעביר את המניות לצד שלישי ונטען על ידה כי העברה כאמור, אינה כפופה לזכות הסירוב הראשונה, בהיותה העברה של מניות החברה המחזיקה ולא העברה במישרין של מניות החברה.
כב' השופט זפט, מבית המשפט המחוזי בתל-אביב מצא להורות כי נוכח נתונים עובדתיים אלו, יש לראות גם בהעברת המניות, בחברת האחזקות כזו אשר כפופה לזכות הסירוב הראשונה.
- כב' בית המשפט העליון, השופט אנגלרד, מצא לאשרר עמדה זו בקבעו כי כוונת המתקשרים בהסכם הייתה להעניק זכות סירוב ראשונה, מתוך רצון למנוע כניסה של שותף עסקי חדש שאינו מקובל על יתר השותפים.
בנסיבות אלו, כאשר בחרו חלק מהשותפים להחזיק במניות החברה באמצעות חב' אחזקה, אין לראותן כמי שאינן כפופות לאותם חיובים, ומשכך – גם העברה בחברת האחזקה כפופה לזכות הסירוב הראשונה.
בהתאם לקביעתו של כב' השופט אנגלרד:
"ברי כי מבחינה עסקית אין הבדל בין שתי צורות האחזקה. מכאן, כי השחרור מכבלי זכות הסירוב הראשונה של העברת מניות בחברת אחזקות- להבדיל מן המניות בחברה עצמה – משמעות האמיתית היא סיכול התכלית הגלומה בזכות הסירוב הראשונה, כי הרי אין כל קושי לייחס חברת אחזקות שתחזיק במניות החברה ולעקוף בדרך זו את זכות הסירוב הראשונה" (עמוד 959 , פסקה ב' לפסק הדין בעניין מגה. טי.וי.).
- נוכח דברים אלו, היה לכאורה מקום לגזור גזירה שווה בין המקרים.
ואולם, עיון בהוראות פסק הדין וחשוב מכך, בנתונים העובדתיים אשר עלו ממנו, מלמד כי קיימות מספר אבחנות בין שני המקרים, כאשר המהותית ביותר ביניהם, הינה כוונת הצדדים, כפי שזו באה לידי ביטוי מפורש בהסכם בעלי המניות עצמו.
- כאמור, חברת מגה טי.וי. הוקמה על ידי שישה בעלי מניות. העברת המניות לחברת האחזקה נעשתה בדיעבד וחשוב מכך – מבלי שהצדדים נתנו לכך דעתם מלכתחילה.
הסכם בעלי המניות המצוטט במסגרת פסק הדין בעניין מגה טי.וי אינו עוסק בסוגיית ה-"שכבה השנייה" של בעלי המניות, או אפשרות ההעברה של מניות בעלת המניות.
ואולם, בהליך נשוא פסק דיני זה, מצאו הצדדים לתת לסוגיה זו את הדעת, תוך יצירת אבחנה ברורה ומפורשת בין מקרה של העברת מניות החברה במישרין, לבין מקרה של העברת מניות בחברה המחזיקה.