זכותם של בעלי מניות, ככאלה, לקבוע את המסגרת הנוגעת להתנהלות העסקית-חוזית ביניהם, והאוטונומיה שלהם לעשות כן – היא זו אשר על בית המשפט לכבד.
היה זה כב' בית המשפט העליון אשר קבע, אך לאחרונה, במסגרת ע"א 8763/15 יואל זיו נ' גספא הנדסה בע"מ (פורסם בנבו – 4.1.17) (להלן: "פסק הדין בעניין יואל זיו"), כי מקום בו החוזה ברור מלשונו ותכליתו, לא יידרש בית המשפט להוסיף ולחקור, אלא כי:
"חזקה על הלשון כי היא תשקף את אומד דעת הצדדים".
(לעניין זה ראה גם פרופ' נ.כהן "נאמנות הפרשן", עיוני משפט לה(2013)).
- אוסיף ואדגיש כי הוראת סעיף 6.5.2.2. להסכם בעלי המניות הקובעת כי לצורך בחינת החלתו של סעיף 6 להסכם, ייראו בהעברה או הקצאה של מניות בבעל המניות, כזו המקימה זכות סירוב ראשונה רק כנגד העברת 51% ממניות אותו בעל מניות (או אמצעי השליטה), אינה בגדר הוראה אשר נקבעה באופן חד פעמי, ואינו בבחינת סעיף הכולל השמטה מקרית, אלא כי עיון בתקנון החברה מלמד כי גם באותו מסמך נוסף, פומבי, מצאו הצדדים לחזור על אותה הוראה בדיוק. (לעניין זה אני מפנה לסעיף 14.5.2 לתקנון החברה- הזהה בתוכנו להוראות סעיף 6 להסכם בעלי המניות, בעניין הנדון).
העובדה כי בשני מסמכים כה מהותיים של החברה, נמצא להבדיל בין העברה ישירה על ידי בעל המניות להעברה עקיפה על ידי העברת מניות בבעל המניות, מלמדת כי זו אכן הייתה כוונת הצדדים, וכי יש לכבדה – ככזו.
- עוד יש להוסיף כי בניגוד לעניינה של מגה טי.וי., בעניינם של הצדדים אשר בפני הוקמו חברות האחזקה, קודם או יחד עם החתימה על הסכם בעלי המניות.
לנתון זה משמעות עת כי הצדדים יכלו, ואף נתנו לכך דעתם, במסגרת ההתקשרות החוזית, ומקום בו הצדדים עשו כן, פוחת עד כי מתאיין הצורך בהשלמה מצד בית המשפט בעניין זה.
- על אלו יש להוסיף את העובדה כי מתוך תגובתה של שתא"א עלה כי סעיף זה, לא הוסף להסכם כלאחר יד, או מבלי שמי הצדדים נתן לו את דעתו, אלא כי מדובר בסעיף אשר ביחס אליו התקיים דין ודברים בין הצדדים, ומי מהצדדים אף ביקש לשנות את נוסח אותו סעיף, קודם שהתקבל נוסחו האחרון.
מנספח ב' לתגובת שתא"א עלה כי בנוסח המקורי של סעיף 6.5.2.2 נקבע:
" the transfer or issuance of shares in a shareholder, where the shares of such shareholder in the Company represent all or substantially all of the assets of such Shareholder".