(ההדגשה אינה במקור ה.ס.)
דהיינו, הנוסח המקורי התייחס לעובדה כי רק העברת כל המניות בבעל המניות לצד שלישי תהווה "העברה" , כמשמעות מונח זה בהסכם בעלי המניות.
ואולם, בסופו של יום הוסכם בין הצדדים על הנוסח הנוכחי, אשר רואה בהעברת למעלה מ-51% מהמניות או אמצעי השליטה, כאלו אשר ייראו בהם "כהעברה".
בעיסוק הפרטני בהוראות סעיף זה תוך שינוי תנאיו, בטיוטת ההסכם ותכתובת המייל הנוגעת לכך (נספח ג' לתשובת שתא"א) יש כדי ללמד על אומד דעתם של הצדדים וכדי לתת משנה תוקף למסקנה על פיה יש לאבחן בין הליך זה לבין נתוניו של פסק הדין בעניין מגה טי.וי.
- לעניין זה יפה קביעתו של כב' השופט אנגלרד בפסק הדין בעניין יואל זיו כאשר קבע:
"30. אכן, בלעדיות הלשון היא החריג; לעיתים מזומנות נבקש לפנות אל מערכי הלב (נסיבות העניין – אומד דעת הצדדים), ולעיתים אף נעדיפן על פני הלשון (מובנו המילולי של החוזה). ברם, לא בנקל, בנזיד עדשים, יעטה על עצמו הפרשן את בגדי החמודות של הצדדים, מנסחי החוזה. התחקות אחר אומד דעתם, משמעה, על-פי רוב – קפיצה, דילוג אל מעבר לטקסט, מתוך תקווה לעמוד על כוונתם של אלה הניצבים "מעבר לפרגוד". במקרים כגון אלה שומה על הפרשן לעגן את פרשנותו על אדנים יציבים, לבל יניח את המבוקש ויחליף את דעתו ועמדתו בכוונת הצדדים; אלו הם דברַי בעניין זה בפרשת דלק...
ובהמשך:
32 לא זו אף זו, בספרות המשפטית מוכרת האפשרות לראות באומד הדעת העולה מלשון החוזה, אמת מידה למשקל שיש ליתן, אם בכלל, לאומד הדעת העולה מן הנסיבות. כך למשל, מקום בו שקדו ועמלו הצדדים על ניסוח החוזה, דקדקו בפרטיו, והתייחסו לתרחישים אפשריים מגוונים, ניתן לשער שכוונתם הייתה שהחוזה ימצה את מכלול יחסיהם, ועל כן יתחזק משקלו של אומד הדעת כפי שעולה מתוך החוזה גופו;".
- בהינתן כל אלה לא מצאתי לאמץ את פרשנותן של אדלקום וזורלו על פיה יש לראות בהעברה של מניות המחזיקה במניות החברה, כ-"העברה", אלא בכפוף להוראות אותו סעיף.
באשר לטענה בדבר העברתן של למעלה מ-51% מההון המונפק כמו גם העברת השליטה, אתייחס בהמשך פסק הדין.
שעבוד כ- "העברה"
- מקום בו נקבע כי אין לראות בהעברה של מניות של המחזיקה במניות החברה, כזהה להעברת מניות ישירה בחברה;
ומקום בו העברת המניות במחזיקה במניות החברה תחשב כ-"העברה" לצורך תקומתה של זכות הסירוב הראשונה רק במקרה של העברת למעלה מ-51%;