- במסגרת פסק הדין בעניין אי.די.בי הפנה כב' השופט מלצר לפסק דין נוסף, בג"ץ 7009/04 עיריית הרצליה נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו).
עיון בפסק דין זה מלמד, בצורה בהירה מאוד, כי ההכרעה בשאלה האם מהווה שעבוד – "העברה", היא תלוית מקרה, תלוית הוראת דין ובמידה רבה מותנית גם בהוראותיו של החוזה.
במסגרת פסק הדין בעניין עיריית הרצליה מצא כב' בית המשפט העליון להורות כי בכל הנוגע לשאלת החיוב בתשלום היטל ההשבחה – אין השעבוד מהווה "העברה", ומשכך אין מקום לחיוב באותו היטל.
מאידך, בכל הנוגע לחיוב בתשלום הארנונה, אכן מהווה נטילת ההלוואה המובטחת במשכנתא משום "העברה" כמשמעות מונח זה בפקודת העיריות ופקודת המועצות המקומיות.
דהיינו, ייתכן ואף ביחס לאותם אירועים עובדתיים, ובאותו מקרה בדיוק, ימצא לאבחן את ההכרעה בשאלה הנדונה, וזאת על בסיס הוראות החוק הרלוונטיות.
- בהינתן אלו, נהיר כי לא ניתן לקבוע, דיכוטומית, כי כל שעבוד או משכון של זכויות כמוהו כהעברה.
- וככל שבהוראות דין עסקינן, הוראות החוק הרלוונטיות להליך אשר בפני, הינן בעיקר הוראות חוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג 1973, ולאלו מצטרפת פרשנותו של בית המשפט את כוונתם של הצדדים לחוזה הפרטני.
מקום בו הצדדים להסכם בעלי המניות ולתקנון החברה, מצאו להורות כי ייראו בשעבוד כהעברה אך ורק בסעיף הדן בשעבוד של מניות החברה ( סעיף 6.5.2.1 להסכם בעלי המניות);
ומקום בו לא מצאו הצדדים לקבוע קביעה דומה כאשר מדובר בהעברת המניות במחזיקי המניות, הגם כי התייחסו לאפשרות העברה כזו במפורש;
ומקום בו עלה מתוך הראיות כי הוראות הסעיף הדן בהעברה של מניות במחזיק, נדונו במפורש, על ידי באי כוח הצדדים בשלב המשא ומתן ואף שונה נוסחה;
בהינתן כל אלו, אין לי אלא להסיק כי בעלי המניות לא התכוונו ולא ביקשו להורות כי שעבוד מניות דורי אנרגיה, יהווה "העברה" לצורך החלת הוראות סעיף 6 להסכם בעלי המניות וזכות הסירוב הראשונה הנקובה במסגרתם, ולמעשה, מתוך ה-"הן" ניתן ללמוד על ה-"לאו",
- בעניינם של הצדדים להליך זה – ההגדרות, ומשכך היקף החיובים, הם תוצאה ישירה של כוונת הצדדים. מקום בו כוונתם זו ברורה, קיים קושי לאכוף על הצדדים פרשנות שונה.
טענות אדלקום באשר לכוונת הצדדים בעניין זה (ראה לדוגמא עמוד 10 שורות 27-32 לסיכומים), לא נתמכו בראיות, וכפי שנקבע במסגרת פסק הדין בעניין Palimon, טעויות בניסוח הן לעולם אפשריות, אך מקום בו מדובר בטעות היורדת לשורשה של אבחנה, מדובר בטעות בלתי סבירה (לעניין זה ראה סעיף ו' עמוד 956 לפסק הדין).