ההפרה הצפויה היא יסודית
- לענין משקלה של ההפרה, עיון בהסכם השכירות שנחתם מגלה כי מרבית הסעיפים מהווים התחייבויות השוכרים, והפרתן הוגדרו כהפרה יסודית של ההסכם, ההתחייבות האחת והיחידה של הנתבעת היא מסירת החזקה באולם במועד שהודיעה עליו – 1.1.15. אין חולק כי מסירת חזקה בנכס לידי שוכר משמעה מסירת חזקה בלעדית, והרוצה למסור חזקה במשותף עם צד שלישי, עליו לציין זאת באופן מפורש. סעיף 2 להסכם אף נכלל ברשימת הסעיפים המוגדרים כיסודיים. אמנם בהסכם מועד תחילת השכירות נשאר ריק, אולם הוא הושלם באמצעות הנספח והודעת הנתבעת מיום 4.12.14.
- לא יעלה על הדעת באופן עקרוני ואף במקרה ספציפי זה, כי שוכר יחויב לשלם דמי שכירות מלאים, לשלם את כל המסים וההוצאות השוטפות, להתחייב לתחזוקה תקינה של האולם ואביזריו (ס' 11 להסכם), וכל זאת שעה שצד שלישי שמסוכסך עם הנתבעת יעשה באולם כבשלו אמנם "רק" בשבעה ימים, אך אלו נפרשים על פני שלושה חודשים. עו"ד קול העיד כי צד שלישי רוקן את האולם מאביזריו וכי נאלץ לקנות תנור בשווי 85,000 ₪, "ובגלל שהנזק שלנו כל כך גדול לא מצאנו להביא קבלות אפילו" (עמ' 42 ש' 15-16), ומה היה קורה עם נזקי התובעים לו היה זה מתרחש בזמן שהם אמורים להיות אחראים על האולם? ומה על בני זוג ומשפחותיהם שהיו מתחייבים כלפיהם לקיים אירוע אלא שהתנור והמדיח נעלמו, השם והמוניטין של מי היה ניזוק, של הנתבעת או של מי שהיה מפעיל את האולם באותה העת? האם הנתבעת היתה מוותרת על דמי שכירות בתקופה זו, בוודאי שלא, כאמור היא דרשה את הפקדת כל השיקים בידיה ביום 1.1.15, כשהיא יודעת בוודאות שלפחות האירוע הראשון מבין השבעה יתקיים.
- הנתבעת בעדויות מטעמה ובסיכומיה ביקשו להמעיט ככל האפשר בהפרה זו ואף הרהיבו עוז לטעון כי קיום האירועים באולם שיומנו ריק רק תועיל לתובעים ותקדם את השיווק של האולם. טענה זו היא פטרנליסטית שאין לה כל מקום במערכת יחסים חוזית, שמבוססת על רצון חופשי של שני הצדדים ולא על הגיגים או מחשבות של אחד הצדדים, "לטובת" הצד השני, מבלי לשתף אותו בהם, אלא בדיעבד. יש להסיר את המסכות מפני הנתבעת, כל שחשבה היא על טובתה שלה בלבד, כיצד היא ממזערת נזקיה מול צד שלישי, ממקסמת רווחיה מול התובעים, אין בכך פסול, כל עוד היא אינה פוגעת בזכויות הצד שכנגד.
- הטענות בדבר ביטול ההסכם בשל חוסר כדאיות כלכלית של התובעים נטענה בעלמא ולא הוכחה. נהפוך הוא, הוכח בפני רצונם העז של התובעים בקיום ההסכם, הסכמתם לדחות מועד כניסת ההסכם לתוקף עד 1.3.15 לפי בחירת הנתבעת, כאמור בנספח השני, והניסיון לבחון אפשרויות לקיום החוזה מאוחר לגילוי ההפרה הצפויה ביום 8.12.14, תומכים אף הם במסקנתי זו. גם הטענה בדבר עמידה דווקנית של התובעים על קיומו של ההסכם כראיה לחוסר תום לב או ניהול מו"מ לפיצוי בעורמה נדחות בהיותן חסרות כל בסיס ראייתי. לא דובר בענין של מה בכך או בטרחנות לשמה, מדובר בהפרה של ההסכם שהנתבעת לא יכלה להסירו וסירבה לפצות התובעים כדי להביאם למחול לה, אף שיכלה לעשות זאת בנזיד עדשים.