התובעים דורשים קיום החוזה ככתבו וכלשונו – חזקה בלעדית
- ביום 21.12.2014 שלח ב"כ התובעים מכתב באי מייל לנתבע 2 בו הבהיר כי קיום שבעת האירועים אינו מקובל על ידי התובעים, ודרש את קיום הסכם השכירות "ככתבו וכלשונו". "נא העבר אלי מייל המאשר כי החל מתאריך תקופת שכירות המבנה, דהיינו 1.1.15 יהיו מרשיי השוכרים והמפעילים הבלעדיים של המבנה בדיוק כפי שנחתם ביניכם" (נספח ו'2 לכתב התביעה).
במכתב זה לא מאיימים התובעים בביטול ההסכם אלא דורשים אכיפתו הדווקנית.
אותו הדבר במכתב הנוסף שנשלח ביום 23.12.14, לאחר שהמכתב הראשון לא נענה (נספח ז') שם נכתב:
"אין כל תוקף מבחינת מרשיי להתחייבויות שלך מול צדדים שלישיים וכי יומן האירועים החל מתאריך 1.1.15 הינו של מרשיי בלבד." (נספח ז' לכתב התביעה).
מדובר באימיילים שאין לי ספק שהגיעו לידי עו"ד קול בזמן אמת, גם בהיותו בחופשת חנוכה בצפון הארץ עם משפחתו, אולם הוא המתין קמעא שקל ואז השיב.
הצעת הנתבעת
- ביום 24.12.2014 השיב עו"ד קול את הדברים הבאים: התובעים הם אלו שלחצו להקדים את מועד תחילת השכירות, "בתום לב" "ועל פי רצונם פעלנו כפי שפעלנו, מבחינתנו לא היה זה משנה מהו מועד התחלת השכירות שכן בצאת שוכר א' נכנס שוכר ב' וכל שאנו עשינו היה מאמץ כן ואמיתי לרצות את מרשיך", ולכן חוסר תום הלב הוא של התובעים. (נספח ח' לכתב התביעה).
- באותו מכתב ניאות לשאת בהוצאות החשמל והמים ואף הציע לתת לתובעים בתום הסכם השכירות את אותו מספר אירועים, "כך שהלכה למעשה הם לא יפגעו כלל, אפילו לא מבחינה תאורטית, והחשוב מכל – ביצוע 2-3 אירועים באולם בכל חודש מהחודשים הראשונים לפעילותם (בכפוף לתשלום ההוצאות שעלולות להיגרם להם) רק יועיל למרשיך, שכן שיווק חתונות ואירועים מבוצע בדרך כלל בשעה שהמזמינים הפוטנציאלים נוכחים בהפעלה פיזית של אירוע האולם".
- מדובר בהצעות שנועדו לשנות את ההסכם הכתוב ולכן נדרשות הן להסכמת התובעים. הנתבעת לא אישרה כדרישת התובעים כי האירועים יבוטלו ולכן ההפרה הצפויה בעינה עמדה, גם ביום 24.12.14, להזכיר שבוע לאחר מכן החזקה אמורה היתה להימסר וביום 5.1.15 אמור להתקיים האירוע הראשון מבין השבעה של השוכר הקודם. הנתבעת לא מצאה לנכון להציע הצעות שוות ערך שיגרמו לתובעים למחול על ההפרה כמו להקטין דמי השכירות בחודשים בהם נפגעה זכות החזקה הבלעדית של התובעים, או העברת מלוא הסכום שתקבל מהשוכר הקודם עבור קיום האירועים הללו. בעיני הנתבעת היה סביר לקבל כ-70,000 ₪ בגין שבעת האירועים שיתקיימו בזמן שהתובעים מחזיקים האולם, בנוסף ל-150,000 ₪ דמי שכירות שחייבים בהם התובעים בגין שלושת החודשים הללו. מעדותו של עו"ד קול משתמע כי הוא ציפה שהתובעים יודו לו על כך שתרם באירועים אלו לשיווק האולם. "..צריך להבין שכדי להביא לאולם שבעה אירועים זה מתנה יפה מאוד על מגש של כסף" (פרו' עמ' 35, ש' 6). "באותו שלב ניסיתי דרך המו"מ להעניק להם כמה שפחות מהעוגה והם ניסו יותר ובסופו של יום ביום 25.12. נתתי להם את כל העוגה, כשביום 23.12 נתנו דעתם שהם לא רוצים לקיים את האירועים ואמרתי להם שיעשו מה שהם רוצים" (פרו' עמ' 39 ש' 6-8).