- מבחינת התכלית האובייקטיבית שביסוד החלטת ועדת 640 והחלטה 738, ברי כי בראשה יעמדו עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית [בג"ץ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1) 258, 272 (2000)); אהרון ברק פרשנות במשפט-פרשנות חקיקה 435–436 (1993]).
ודוק - חזקה היא שכל דבר חקיקה וכל פעולה שלטונית לרבות הנחיות מנהליות, מחויבים לערכי היסוד ונועדו להגשימם.
בענייננו, בחודש אוגוסט 2002 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין שיח חדש. פסק דין זה קבע כי החלטה 727 מטיבה עם מגזרים מסוימים על חשבון הציבור תוך פגיעה בעקרונות של שוויון וצדק חלוקתי ועל כן דינה - בטלות. עוד נקבע בעניין שיח חדש כי "כדי למנוע ספק, אין בבטלות זו כדי להחיות החלטות קודמות (כמו החלטות 533 ו-611 שקדמו להחלטה 727) אשר בוטלו עם קבלת כל אחת משלוש ההחלטות" [פסקה 58 לפסק דינו של השופט ת' אור].
- להתרחשות זו חשיבות רבה באשר לפרשנותן של החלטות מועצת מקרקעי ישראל. יפים בהקשר זה הדברים שנקבעו על ידי השופטת א' חיות בע"א 3996/05 מינהל מקרקעי ישראל נ' דה מרקוביץ, פסקה 8 (פורסם בנבו, 05.08.2007):
"... נשאלת השאלה האם ועד כמה יש בהחלטת הבטלות שנתקבלה בעניין שיח חדש כדי להשפיע על פרשנותן של הוראות הפיצוי בהחלטה 727. דומני כי לא יכול להיות ספק בכך שההחלטה המבטלת נושאת משקל מהותי ביותר בהקשר זה וכי משנקבע כי החלטה 727 חוטאת לעקרונות יסוד להם מחויב המערער כנאמן הציבור בבואו להקצות
--- סוף עמוד 37 ---
משאבים ציבוריים ולחלקם (עניין שיח חדש, 64, 66-65, 77), ממילא משמיע לנו ביטולה של החלטה זו גישה מצמצמת ומדיניות של "יד קמוצה" לעניין היקף הפיצוי המשתלם על ידי המערער מתוקף אותה החלטה".
קביעה דומה, באשר להחלטה 611, נמצאה בפסק דינו של המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין בע"א 3578/15 מצפה בית שמש בע"מ נ' מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל, (פורסם בנבו, 03.01.2017):
"... סבורני כי קשה להלום גישה המפרשת בהרחבה את ההטבות שניתנו מכוחה של החלטה 611, וזאת נוכח אופיה הייחודי ומעמדה הנורמטיבי. כזכור, המדובר בהחלטה אשר בוטלה זמן קצר לאחר שנתקבלה, ואף שתי ההחלטות שבאו תחתיה בוטלו בבית משפט זה (ראו פסקה כ"א מעלה), משנקבע כי הנהיגו פרקטיקה פסולה של מתן הטבות המפלה לטובה את ההתישבות החקלאית באופן בלתי סביר, תוך פגיעה הן בעקרון השויון וערך הצדק החלוקתי הנגזר ממנו הן בחופש העיסוק (פרשת שיח חדש, פסקה 54)."
- הסיכום מחודש פברואר 1995 קבע באופן מפורש את התלות בהיתר לביצוע המיזם מכוח החלטת ועדת 640. רק לאחר מכן ובהמשך לפניית הקיבוצים, התכנסה ועדת 640 וניתן האישור לקידום המיזם, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם העקרונות ובהחלטה 738. התלות בהחלטת ועדת 640, שסמכויותיה נגעו לבחינת המשך ביצוען של עסקאות מכוח החלטות 533 ו – 611, מחייבת את המסקנה כי אורך חייה של החלטה 738 יהא מוגבל ותלוי נסיבות. משנמצא על ידי בית המשפט העליון כי החלטה 727 וקודמותיה (בהן גם החלטה 611) הן החלטות פסולות, מפלות ובלתי סבירות, שפוגעות בערכי יסוד של השיטה, ברי כי פרשנות המבוססת על תכלית אובייקטיבית תביא לתוצאה לפיה החלטה 738 אינה החלטה בת אלמוות, אלא ברת חלוף, בהתאם לערכי יסוד כפי שעוצבו בפסיקת בית המשפט העליון בעניין שיח חדש.
- תכלית האובייקטיבית זו, מתיישבת עם התכלית הסובייקטיבית אותה שנינו לעיל ועם זכותה של הרשות לשנות ממדיניותה מקום בו הדבר נדרש. בעניין זה נקבע, לא אחת, כי רשות מינהלית רשאית, ולעיתים אף חייבת, לשנות את מדיניותה וכי אין לשום אדם או גורם זכות מוקנית בהותרת מדיניות מסוימת של הרשות על כנה. עמד על כך השופט ח' מלצר בעע"ם 3801/13 ארז נ' שר הביטחון, פסקה 35 (פורסם בנבו, 21.7.2016):
"ככלל, רשות מינהלית רשאית בכל עת, לשנות את מדיניותה, וזאת בין היתר – כדי להתאימה למציאות החיים המשתנה (ראו: בג"צ 627/82 ליבמן נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד לח