--- סוף עמוד 38 ---
(1) 645, סעיף 5 לפסק דינה של המשנה לנשיא (כתוארה דאז) מ' בן פורת (1984); יואב דותן, הנחיות מינהליות 165 (1996) (להלן: דותן)). ואולם, אין משמעות הדבר כי שינוי המדיניות משוחרר מכל מגבלה, או ביקורת שיפוטית. החלטה בדבר שינוי מדיניות היא בגדר החלטה מינהלית לכל דבר ועניין, והיא כפופה, מטבע הדברים, לכללים החלים על כל החלטה מינהלית אחרת, וביניהם: הכלל לפיו על שינוי המדיניות להיעשות על בסיס שיקולים עניניים ולעמוד במתחם הסבירות, בדרישות המידתיות ובחובת ההגינות ..."
וכן:
"כשהנסיבות והצרכים משתנים ומצדיקים זאת, רשאית הרשות המוסמכת לשנות את מדיניותה זו. אין לאף אדם זכות שמדיניות כלכלית אותה נקטה הרשות תמשיך להתקיים. גם טענה של אדם כי ביסס את חישוביו העיסקיים על מדיניות זו, לא תועיל".
[כן ראו: בג"ץ 198/82 מינץ נ' בנק ישראל, פ"ד לו(3) 466, 470 (1982); בג"ץ 4806/94 ד. ש. א. איכות הסביבה נ' שר האוצר, פ"ד נב(2) 193 (1998); בג"ץ 1869/95 חברה להובלת דלק בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה, פ"ד מט(5) 559 (1996); בג"ץ 11483/04 ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין נ' המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל, פסקה 43 בפסק דינו של המשנה לנשיא, השופט מ' חשין (פורסם בנבו, 13.03.2006)].
אני קובע אפוא, כי פרשנות של החלטת ועדת 640 ושל החלטה 738 מחייבת כי אורך חייהן יהא מוגבל ומותנה בנסיבות שחלו לאחר פסיקת בית המשפט העליון בעניין שיח חדש.
אני ער לכך שסוגיה פרשנית זו לא עלתה במלוא עוזה על ידי הצדדים, אך בהינתן כי הונחו לפני מלוא היסודות העובדתיים ובהתחשב כי שני הצדדים טענו באופן מפורט וממצה באשר לסוגיית תוקפה של החלטת ועדת 640 והסכם העקרונות, אינני רואה מקום כי בית המשפט ימנע מלהידרש לסוגיה משפטית זו [ע"א 4839/92 גנז נ' כץ, פ"ד מח(4) 749, 764 (1994); ע"א 1395/02 לוי נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי המנוחה וידה בן עזרא ז"ל, פ"ד נט(5) 49, 59 (2005); ע"א 8299/10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' חרושת מתכת בית השיטה (בהח) בע"מ, פסקה 31 בפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' גרוניס (פורסם בנבו, 15.03.2015)].
- ואכן, לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון, המצב המשפטי היה כזה שלא ניתן היה עוד לבצע עסקאות לפי ההחלטות המיטיבות, אלא במקרים חריגים שאושרו על ידי נציגי היועץ המשפטי לממשלה, אשר בחנו את העסקאות על יסוד הרציונאליים שהתווה בית המשפט
--- סוף עמוד 39 ---