כפי ששנינו, מקרקעי הקיבוצים הוחזרו למדינה על יסוד החלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל. על פי החלטה 727 שיעור התמורה, ששילם המינהל בגין הקרקעות שהוחזרו לחזקתו על ידי החקלאים במרכז הארץ, עמד על 27% משווי הקרקע בהתאם לייעודה החדש (הייעוד לבנייה). יתר על כן, על פי הוראות סעיף 21 לתוספת השלישית בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, חויב המינהל לשלם לרשויות המקומיות חלף היטל השבחה בשיעור 10% מהתקבולים השנתיים בגין עסקאות שנערכו בתחומיהן [וראו בעניין זה עדותו של מר סיני, פר' עמ' 498 ש' 24-23]. מר סיני אף ציין בעדותו לפניי כי בשנת 2010 חתם בשמה של העירייה על הסכם גג עם משרד הבינוי והשיכון. על פי עדותו של עו"ד שפיר, במסגרת הסכם הגג מימנה המדינה את עלויות "תשתיות העל" [פר' עמ' 543 ש' 25-20]. גרסה דומה באשר למימון עלויות הפיתוח עלתה מצידו של מר ישראלי [פר' עמ' 729 ש' 23]. עסקינן בסכומים נכבדים ביותר שיש בהם לעקר מתוכן את יסוד ההתעשרות שהעלו עורכי הדין כנגד המינהל.
- לכל היותר, עניין ההתעשרות מצד המינהל יכול להצטמצם לנושא אחד, והוא עלויות התכנון של מקרקעי הקיבוצים. ברם, בעניין הוצאות התכנון דרשה העירייה מהמינהל לקבל סך תשעה מיליוני ₪, בגין הוצאות התכנון על בסיס החלטה 611 [נספחים 53 ו-57 ל-נ/17]. לשם כך, נערך תחשיב עלויות תכנון ובמסגרת מכרזים שפרסם המינהל לשם שיווק המקרקעין עיגן הוא את החובה בתשלומן של הוצאות תכנון בסך 4,185,192 ₪ [נספחים 60, 66א' ו-66ב' ל-נ/17]. בסופו של יום שילם הזוכה במכרז לחכ"ל את הוצאות הפיתוח בסך 4.31 מיליון ₪ [נספח 36 ל-נ/15].
בעדותו לפניי אישר מר סיני כי המינהל שילם חלק מהוצאות הפיתוח לחכ"ל, על אף שלא היה חייב לעשות כן בהתאם להסכם ההרשאה. כך עלו הדברים מעדותו:
"ש. ...הסכם הרשאה לתכנון משנת 1991, אני מפנה אותך לסעיף קטן ב' הראשון. תסכים איתי שהמינהל בעצם בכלל לא היה חייב על בסיס אותו הסכם הרשאה להחשיב הוצאות תכנון?
ת. לפי זה אני רואה שזה נכון.
ש. המינהל החזיר בשלב מסוים את הוצאות התכנון?
ת. חלק מהם.
ש. ... למי אגב הוא החזיר אותם?
ת. לחברה הכלכלית אני חושב.
[...]
ש. האם החברה הכלכלית היא זאת שהוציאה את הוצאות התכנון?
ת. כן.
ש. עו"ד חתוכה הוציא את הוצאות התכנון האם עו"ד חתוכה אי פעם שילם לאיזשהו מתכנן, אדריכל, יועץ תנועה?