וכך הסביר מר חדד בעדותו: "ההסכמה המשפטית שרשומה בנייר אומרת שכאשר תהיה עסקה ויהיו תקבולים, כי יש חיסרון כיס לחברה, ועל כן חיפשתי מקור, והמקור יהיה מרגע שיש לי יזמים שיהיו מקור לטובת תשלום שכר הטרחה. הזכאות היא מהרגע שהוא מילא את התנאים והמטלות. אמנם, אני מדגיש, אמנם לא כל המטלות במלואם הושגו" [פר' עמ' 203, ש' 27-25]. ובהמשך חקירתו הנגדית, הציג מר חדד את תמצית העניין, לפי הבנתו: "כי בלי הצלחה אין מקור לתשלום" [פר' עמ' 279, ש' 29].
גם מר יוסף הסביר בעדותו כי מאחר שלחכ"ל לא היה מקור כלכלי זמין באותה עת, דרש מעורכי הדין כי שכר טרחתם יהיה מותנה בתוצאה [פר' עמ' 160, ש' 14-10].
היותו של הסכם שכר הטרחה מותנה בתוצאה עלה אף מעדותו של עו"ד בירן אשר הסביר כי "אני ידעתי ... שאנחנו עובדים על בסיס של הצלחה, את זה אנחנו ידענו, והרגע שתהיה הצלחה, שכר טרחתנו יגיע אלינו" [פר' עמ' 338, ש' 26-24].
גרסה דומה הציג עו"ד חתוכה בעדותו בהליך משפטי אחר שהתנהל בת.א. (מחוזי-מר') 2710-04-08 גלברד נ' קיבוץ גבעת השלושה (להלן – עניין גלברד), שעסק בעניין שכר הטרחה לו זכאי עו"ד גלברד, מי שייצג את קיבוץ גבעת השלושה במסגרת המיזם. וכך עלו הדברים מעדותו של עו"ד חתוכה שם: "הטריגר לשכר טרחה זה שיש פרויקטים, יש הסדר עם המינהל, יש תכניות בנות תוקף ויש עסקה שמבצעת על בסיס אותם נתונים" [פר' עמ' 291 ש' 7-5 בעניין גלברד – נ/1; יצוין כי פרוטוקול הדיון בעניין גלברד הוגש בהסכמת הצדדים כראיה במשפט - פר' עמ' 33, ש' 20-11].
--- סוף עמוד 51 ---
- העדויות שנשמעו לפניי מצד הגורמים שפעלו באופן ישיר לכריתת הסכם שכר הטרחה והעדכון לשכה"ט מלמדות על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת כריתת ההסכם. על פי העדויות מדובר בהתחייבות למתן שירותים משפטיים כאשר החיוב בשכר הטרחה הותנה במימוש המיזם, קרי – ביצוע עסקת ייזמות וקבלת התמורה אצל החכ"ל. אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים מתיישב עם לשון הסכם שכר הטרחה ולשון העדכון לשכה"ט.
תוצאה זו עולה בקנה אחד עם התנהלות עורכי הדין באשר למתחם גבעת השלושה – שטח קרקע של כ-250 דונם, שהוחזקו ועובדו על ידי קיבוץ "גבעת השלושה" והועברו במסגרת המיזם לשטחה המוניציפאלי של ראש העין. משביקשו החכ"ל ועורכי הדין ליזום תכנית במתחם גבעת השלושה בהיקף של 2,500 יחידות דיור נקבע על ידי הרגולטור כי עקב מגבלות מי תהום לא ניתן לבנות בשטחים אלה והתכנית בוטלה [סעיפים 146-143 ל-ת/1]. למרות המאמצים הרבים שהושקעו מצד עורכי הדין בקידום המיזם בכל הנוגע למתחם גבעת השלושה, הם לא כללו מתחם זה במסגרת תביעתם הכספית, מאחר שבמתחם זה לא התאפשר להגיע להישגים כלשהם מבחינה תכנונית ומשפטית. התנהגותם של הצדדים, במהלך חיי החוזה, מהווה כלי פרשני חשוב, לקביעת האופן בו ראו הצדדים את ההסכמות ביניהם [עניין גורן, פסקה 18; אהרון ברק, פרשנות במשפט כרך רביעי - פרשנות החוזה, 469-467 (2001)]. בכך יש ללמד, גם לשיטת התובעים, כי הזכות לתמורה החוזית מותנית בהשגת התוצאה הנדרשת.