גם מר סיני אישר בעדותו כי היועצת המשפטית לעירייה הבהירה שיש לשלם לעורכי הדין שכר טרחה [פר' עמ' 500, ש' 16-9]. מר סיני אף מינה נציגים לניהול משא ומתן מול עורכי הדין באשר לגובה שכר טרחתם [פר' עמ' 501, ש' 9-7].
בנסיבות אלה ומכוחה של הוראת סעיף 46 לחוק החוזים, וההלכה הפסוקה שנקבעה בעניין ביניש-עדיאל, זכאים עורכי הדין לשכר ראוי מהחכ"ל כמי שכרתה עימם את הסכם שכר הטרחה ואת העדכון לשכה"ט.
- באשר לעירייה, זו לא הייתה צד ישיר למערכת החיובים החוזית עם עורכי הדין.
בשונה מהנסיבות בעניין בית הרכב ובעניין עו"ד רוזנבלום, שם דובר על הסכמים שלא נתמלאו בהם הדרישות החוקיות למתן תוקף חוזי, בענייננו, הסכם שכר הטרחה נערך מלכתחילה עם החכ"ל.
יתר על כן, כפי שעלה מהעדכון לשכה"ט להתקשרות החוזית התקבלו האישורים מצד הגורמים המוסמכים בחכ"ל. בנסיבות שכאלה, עלול חיובה של העירייה בתשלום שכר ראוי לעורכי הדין לרוקן מתוכן את הסכמת הצדדים בעת כריתת הסכם שכר הטרחה ואף לאחר מכן, בעת עדכון שכה"ט.
מאידך, ביסוד ההתקשרות החוזית שבין עורכי הדין לבין החכ"ל עמד רצונם של הצדדים שהתמורה לעורכי הדין תשלום מתוך הכנסותיה של החכ"ל, כמי שתקבל לידה את תכנון המיזם ותעסוק בשיווקו, כזרוע הביצועית של העירייה. אולם, הצלחת המיזם והזרמת התקבולים לשיקום התשתיות הישנות בראש העין לא היוו מטרה עצמאית ונפרדת של החכ"ל, אלא מטרה של העירייה, שהחכ"ל נבחרה לפעול ליישומה כזרוע הביצועית שלה.
בסופו של יום, כתוצאה משינוי נסיבות מהותי במצב המשפטי ובעמדת המינהל, הוחלט על ידי העירייה שלא להמשיך ולפעול למימוש המיזם, אלא לקבל את הצעת המינהל לשווק את
--- סוף עמוד 64 ---
הקרקעות לפי החלטה 727. מכאן נגזרה גם תוצאת סיום היחסים החוזיים שבין עורכי הדין לבין החכ"ל. שיקולים אלה דווקא תומכים בחיובה של העירייה בתשלום שכר ראוי לעורכי הדין.
לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים, אני סבור כי מקום בו הצדדים עצמם הסכימו כי מי שיחוב בשכר הטרחה היא החכ"ל, בהינתן כי לא הובאו לפניי ראיות שיילמדו כי אין בכוחה של החכ"ל לעמוד בחיובים אלה, יש להשית את החיוב בשכר טרחה ראוי על החכ"ל בלבד. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם כוונת הצדדים וגם עם שיקולים מערכתיים של אי-כפיית התקשרות חוזית או מעין חוזית, בניגוד לכוונת הצדדים כמו גם על ההקפדה בשמירה על התכלית הציבורית שמגולמת בהוראות סעיף 203 לפקודת העיריות, אליה כבר נדרשנו לעיל בראשית דברינו. מכאן שדין התביעה כנגד העירייה להידחות.
- קביעת גובה שכר טרחה ראוי נעשית בכל מקרה על פי נסיבותיו ועל יסוד חומר הראיות המצוי בפני בית המשפט [ראו: עניין בייניש עדיאל, בעמ' 125; ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ''ד מג(1) 160 (1989); ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נגד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 (2004) (להלן – עניין יכין חקל)].
לשם הערכת שכר הטרחה הראוי לו זכאים עורכי הדין, צירפו התובעים את חוות דעתו של עו"ד זאב הרטבי. במסגרת חוות דעתו העריך עו"ד הרטבי, על בסיס ניסיונו האישי [פר' עמ' 391, ש' 14] כי השכר הראוי לו זכאים עורכי הדין הינו 11% משווי המקרקעין בייעודם החדש כדלקמן: 10% בגין עבודה משפטית של שינוי ייעוד המקרקעין ופעולות ייחודיות שביצעו עורכי הדין לצורך השגת זכויות עבור ראש העין. 1% משווי המקרקעין בגין שירותי יזמות [נ/6].