בתצהירו הוא כותב:
"7. במהלך המו"מ לפני חתימת ההסכם פנה אלי יוסי בנימין ברנע, ומסר, כי חיובי הארנונה שעליהם לשלם צפויים לגדול (מעבר לחיוביי הארנונה ששולמו על ידי י.ג.ד בשנים קודמות) וכי באם התעריפים אכן יוותרו גבוהים בהתאם לדרישת המועצה, הם עשויים להתקשות בתשלום דמי שכירות המפורטים מעלה. אני לא הייתי נכון לשנות בשל סיבה זו את דמי השכירות עליהם סיכמנו והסכם השכירות נחתם כאשר על פיו על י.ג.ד לשלם את דמי השכירות בסכומים ובמועדים כמפורט לעיל.
- מסרתי למיכל ויוסי בנימין כי ככל שהם מעוניינים לתקוף את דרישת המועצה הם יכולים לעשות כן באמצעות הליך משפטי ואף המלצתי להם על מספר משרדים שאפריקה עושה שימוש בשירותיהם בעניינים הנוגעים לארנונה (במקרים בהם אפריקה היא החבה בתשלום).
- בניגוד לאמור בסעיף 10 לתצהירו של יוסי בנימין, מעולם לא הסכמתי כי חלק מהשטחים מושא המחלוקת בין י.ג.ד ובין המועצה המקומית הינם שטחים בהם מחזיקה אפריקה ולא הסכמתי כי חיוב הארנונה בגינם חל או אמור לחול על אפריקה. יודגש, כי בזמן אמת זו אף לא היתה עמדתם של יוסי ומיכל בנימין. הם לא טענו כי השטחים אינם מוחזקים על ידם ואף לא טענו כי חובת תשלום הארנונה היא על אפריקה אלא ביקשו הפחתה בדמי השכירות. כאמור, אני לא הסכמתי לשנות או להפחית את דמי השכירות שסוכמו ודמי השכירות הקבועים בחוזה הם המחייבים.
כל מה שמסרתי להם היה, כי היה ויסתבר בעתיד, שאין הם יכולים לעמוד בתשלום דמי השכירות, אסכים לנהל עימם מו"מ חדש שעניינו שינוי תנאי השכירות לעתיד, ללא כל התחייבות בנוגע לתוכן ההסכמות ובוודאי ללא התחייבות למתן הפחתה בדמי השכירות.
- יתרה מכך, אפריקה היא חברה ציבורית ולא הייתי מסכים לחתום על הסכם שכירות המנוגד להסכמות אליהן הגעתי עם השוכרים ובידיעה כי אין כל כוונה לאכוף אותו. בעת חתימת ההסכם ברור היה הן ליוסי והן למיכל בנימין כי עליהם לשלם דמי שכירות כקבוע בהסכם וכי עליהם לשלם את הארנונה בגין המועדון בשלמותו כפי שתקבע.
--- סוף עמוד 31 ---
- בעניין זה אציין, כי אילו הייתי סבור כי מדובר בשטח שבו מחזיקה אפריקה או כי עליה החובה לשאת בתשלום הארנונה, לא הייתי מפקיד את ניהול ההליך המשפטי בידי חברת י.ג.ד ואפריקה היתה מנהלת את המאבק על תעריף הארנונה בעצמה (הן מול המועצה המקומית סביון והן בבית המשפט ככל שהיה בכן צורך).
- לבד מהעובדה שאין כל היגיון בטענה שהפקדתי בידי י.ג.ד את ניהול ההליך המשפטי שבתוצאותיו אמורה לשאת אפריקה (כך על פי הטענה), בודאי שאין כל היגיון בטענה, שהסכמתי להפחתה של דמי השכירות כך שיעמדו על 200,000 ₪ בשנה (כפי שטוענים כיום המבקשים). ובאם אכן כך חיו הדברים הפחתה זו היתה מעוגנת במסמך משפטי מחייב כלשהו. מדובר בסכום זעום ואין כל היגיון כלכלי בהשכרת הקאנטרי תמורת סכום שכזה."
בעדותו מספר מיכאל חיאט: