ההתקשרות ו"הסכם השכירות" נעשו עם "י.ג.ד. נופש וספורט בע"מ" ולא באופן אישי עם מיכל ויוסף בנימין.
אין לי אלא לחזור על העיקרון והכלל על פיו: "החברה - לחוד, והאורגן, נושא המשרה ובעל המניות - לחוד. כל אחד ואחד מהם הינו אישיות משפטית נפרדת מרעותה." (ע"א 407/89 - צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ו-3 אח', תק-על 94(3), 2008 (25/10/1994)).
--- סוף עמוד 60 ---
ברי, שכל חברה פועלת באמצעות אורגנים ומנהלים, שהם "הרוח החיה" בה והמפעילים אותה – בענייננו, מיכל ויוסף בנימין.
אין בכך עדיין, כדי להטיל עליהם אחריות אישית למעשיה ופעולותיה של החברה.
על מנת להרים את "מסך ההתאגדות", יש לבחון את התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 הקובע לאמור:
"6. הרמת מסך
(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו–193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את
--- סוף עמוד 61 ---