חישובי הרכיבים השונים, בהמשך, ייערכו בהתאם.
גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית
- התובע טען - כי במהלך תקופת עבודתו הועסק לרוב שבעה ימים בשבוע, בימי עבודה "ארוכים עד אין קיץ", בהן הועסק בין 10 ל-12 שעות, ללא תמורה עבור עבודתו "בשעות נוספות" [ת/1, סע' 43]. נוכח העדר רישום אודות שעות העבודה, דרש תשלום של 60 שעות נוספות בחודש לפי 125%, עבור 42 חודשי עבודה - סה"כ 113,022 ₪ [שם, סע' 44; כתב-התביעה, סע' 40]. בהמשך תצהירו התייחס התובע לגיליונות נוכחות שהועברו במסגרת גילוי המסמכים בתיק זה, ולפיהן ערך חישוב חלופי על פיו תבע 61,874 ₪ [שם, סע' 47-45 ונספחים י'-י"ב].
- הנתבעות, מנגד - טענו בתחילה, כי "התובע מעולם לא עבד שעות נוספות ... אלא הלה עבד במתכונת של 8 שעות עבודה ליום בלבד!!!! ולא אף דקה אחת מעבר לכך" [כתב-ההגנה, סע' 44]. בתצהירה של סמר לא היתה שום התייחסות לנושא [נ/1], ואילו אימאן הצהירה רק, כי התובע נהג להיעדר מהעבודה מבלי ששכרו יפגע [נ/2, סע' 9], אולם, בהמשך הצהירה על כך שהתובע לא הוכיח את השעות הנוספות הנטענות בתביעתו, כאשר בתצהירו צמצם זאת לסכום אחר.
בהמשך הצהירה אימאן על כך שהתובע, בדרך כלל, לא עבד שעות נוספות "לפי מיטב ידיעתי וכפי שנמסר לי", הסתמכה על טענה שניתן לקזז חצי שעת הפסקה ועל צמצום דרישת התובע ברכיב זה [נ/2, סע' 19-18].
- בסיכומי הנתבעות נערך חישוב אחר, על יסוד דו"חות הנוכחות שהוצגו, ושם הגיעו למסקנה, כי מגיע לתובע תשלום "שעות נוספות", אך - לכל היותר, עבור 131 שעות כאלה [סע' 91 לסיכומים]. כימתו תביעה זו לפי 32 ₪ לשעה, ללא כל הסבר וחזרו וטענו שהנטל על התובע והוא לא הרים זאת.
- בנושא תביעה עבור גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית חלו שינויים עם השנים, לעומת תקופה בה הנטל היה על העובד, והוא נדרש לכמת תביעתו במדויק, היום, בעקבות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, בתחולה מיום 2.09 - "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות עבודה שבעדה נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד, כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת ...", כאשר החוק קובע חובת הוכחה על המעסיק, בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 לשבוע או 60 שעות נוספות חודשיות [סע' 26ב' לחוק הגנת השכר].
- רישומי נוכחות הם ראיה לעניין שעות העבודה. לצערנו, שני הצדדים שלפנינו חטאו באי דיוקים בחישוביהם. בחישובים שנערכו מטעם התובע, בטבלה שצורפה כנספח י"ב לתצהירו, המתיימרים להציג "רישום שעות" בכל חודש וחודש לפי ימי עבודה ושעות מדויקות, בוצע סיכום של שעות העבודה מעבר לשעות הרגילות לפי 125% כאשר המספר המסכם אינו תואם את סיכום כל השעות הרשומות בטור מעליו. להדגמה, בחודש 11/08 סוכם מספר השעות הנוספות, לפי 125% ערך שעה ל-"32.55", בעוד שסיכום השעות האלה, מצטבר רק ל-1 שעות; בחודש 11/09, תחת הסיכום המופיע "סה"כ 42.3833333", הסיכום הנכון לאותו חודש הוא 14.7 שעות. טעות זו חוזרת על עצמה בכל אחת מהטבלאות בקשר לחודשי העסקה, וכתוצאה מכך הסכומים שנתבעו כגמול עבור אותן "שעות נוספות", כביכול - לפי ת/1, נספח י"א - הוא על יותר שעות מאשר העולה מהרישומים המפורטים. כתוצאה מכך - נתבע ברכיב זה תשלום גבוה יותר מהראוי.
- לעומת זאת, בחישובי הנתבעות, בסיכומיהן, לא הובהר כיצד נערכה הטבלה, בה מוצגת רק התוצאה של מספר שעות נוספות בחודש, המתיימרת להיות על בסיס כרטיסי הנוכחות, ללא התאמה בין השניים [סעיף 86 לסיכומי הנתבעות]; וכאשר ערך שעת העבודה הוא 32 ₪, ברוטו, ככל הנראה [סע' 87, שם].
- לאחר שקבענו את שכרו של התובע ל-6,000 ₪, נטו, לחודש, וכמי שעבד משרה מלאה, במתכונת של 6 ימים בשבוע (אף שלעיתים עבד גם שבעה ימים), חלוקת השכר החודשי ל-186 שעות, כמקובל בהיקף משרה מלאה, מביא לתוצאה של - 32 ₪, נטו, לשעה רגילה [יוער, כי גם לפי 200 ₪, שקיבל התובע "ביד" ליום עבודה, 125% ערך שעה מתקרב ל-32 ₪, נטו, בעיגול; ותשלום במזומן הוא תמיד "נטו"].
- כאמור, טבלה שנערכה מטעם התובע, אשר שעות העבודה בה הינן לפי כרטיסי הנוכחות המצויים בפנינו - סיכמה באופן מוטעה את מספר שעות העבודה ביום, שהוגדרו כשעות נוספות "125%". עיון בכרטיסי הנוכחות, המצויים בקשר לרוב רובה של התקופה (אף אם חסרים כרטיסים לחודשים בודדים במהלכה), מעלה, כי - ככלל - התובע לא נהג לעבוד ימים ארוכים, של 10 או 12 שעות - כהצהרתו - אלא, לכל היותר, 10 שעות, ובדרך כלל רק 8 שעות ביום.
אם ניקח, למשל, את החודש הראשון לגביו הוצג כרטיס נוכחות, 8/11, אשר הנתבעות סיכמו שהיו בו רק 3 שעות נוספות, והתובע טען ל-32.5 שעות כאלה, ברור, כי לא ניתן לסמוך במלואם על חישובי צד זה או אחר, כאשר, למרבה הפלא, אף לא אחד מהצדדים הפריד בין שעות נוספות ביום רגיל לבין שעות שנעבדו במנוחה שבועית או חגים, ואיש מהם לא ציין תאריכי ימי מנוחה וחג ברישומיו.