זו אינה דרך התנהלות ראויה של מעסיקה, אשר יכלה להביא לעדות את מי שטיפל במכירת המסעדה, לגרסתה - ונמענה מלהביא עד נוסף, כלשהו. לכן, ככלל, העדפנו את עדות התובע; משכך - קיבלנו את עיקר תביעותיו ומצאנו לנכון לחייב בתשלומן את אימאן, מכוח "הרמת מסך". להלן יובאו נימוקינו, בתמצית.
"הרמת מסך"
- כידוע, עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, הוא כלל יסוד בדיני החברות ולפיו - "חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין" [ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש עתונות-אילת בע"מ, 17.12.2002 (במאגר ממוחשב)].
לצד עקרון זה, התפתחה דוקטרינה של "הרמת מסך ההתאגדות" - תחילה, בפסיקה, שאיפשרה לערכאה שיפוטית להתעלם מן ההפרדה שבין בעלי המניות לבין התאגיד, וליצור - במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת - יריבות ישירה בין נושי התאגיד לבין בעלי מניותיו [ע"ע 4606/90 מוברמן - תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 362-361].
בהמשך, עוגנה דוקטרינה זו בחקיקה, בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, בו נקבע בלשון ברורה:
(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) ...
(2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו. ... [ההדגשות הוספו].
במשפט העבודה, ניתן מעמד מיוחד לעובדי החברה, כנושיה, לצורך בחינת ההצדקה להרמת מסך ונקבע, שהם נושה מיוחד, שהחברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת, ביחסי עבודה, וראו הצדקה להרמת מסך בשל חוסר תום לב, המתבטא בהקמת חברות סדרתית, למשל, או כשאין מקום להמשך העסקת העובד, כשמעסיק יודע שלא יוכל לשלם שכר ו/או זכויות סוציאליות [ע"ע 3903-05-11 איפראימוב ואח' - ר-צ פלסט בע"מ ואח' 4.12.2014 (במאגר ממוחשב), ועוד].
- מפסיקת בית-המשפט העליון וביה"ד הארצי בעקבותיה, עולה, כי הסוגיה של הרמת מסך היא סבוכה, היקפה אינו נקי מספקות, הטעם המונח ביסודה הוא מורכב והיא שנויה במחלוקת. בנוגע להרמת מסך נפסק, משכבר הימים, כי:
"הכלל הוא כי יש ובית המשפט מרים את המסך של תאגיד אשר מאחוריו מסתתרים בעלי המניות, ונוהג בהם ובחברה כבאדם אחד. אך בעשותו כן חייב בית המשפט לנהוג זהירות שלא יצא שכר ההזדהות בין חברה ובעלי המניות בהפסד היתרונות של ניהול עסקים באמצעות חברה כנהוג במסחר של ימינו".