[ראו: עיין דב"ע לח/3-52 ברגר - קאמיל ואח' פד"ע י' 435; ע"א 471/68 דוד יעקבי ואח' - המפרקים של מקיף בע"מ (בפירוק) ואח' פ"ד כג' (1) 65, 71 וכן ד"ר סמדר אוטולנגי, "ההרמה של מסך ההתאגדות במשפט הישראלי", הפרקליט כרך כ"ה, 462].
- נראה שאין אפשרות ליצור הכללה ראויה, כלשהי, של המבחנים להרמת המסך. ככלל, המקרים בהם חורג בית-המשפט מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, בין החברה לבין בעלי מניותיה, או אורגנים אחרים שלה, הינם אותם מקרים בהם החלת עקרון האישיות הנפרדת תוליך לתוצאות מוזרות ולא צודקות [ד"ר א. חביב סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך" עיוני משפט יז' 197, 3-201]. כבר נפסק שיש להיזהר מאי שמירה על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, שאם לא כן, הרי, מתוך רצון להגיע לצדק במקרה ספציפי יהא שימוש במבנים משפטים שאין להחלתם אמות מידה ברורות וקבועות בחוק [המ' (ת"א) 10123/88 פולגת תעשיות בע"מ ואח' - ערו ב ע"מ פס"מ תשמ"ט (ב) 298, 304].
- חוק החברות החדש עיגן את נושא הרמת המסך והרחיב אותו במספר הקשרים. בהתאם לסעיף 6 לחוק - ניתן לבצע הרמת מסך כאשר, בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן, או כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שי בו כדי לקפח אדם, וגם "עובד" במשמע.
גם בית-הדין הארצי לעבודה הרחיב את עניין הרמת המסך והוסיף את עקרון תום הלב כשיקול להרמת המסך.
- נפסק, שחובת תום הלב מחייבת את המעסיק להתאים את העסקת העובדים ליכולת הפיננסית של החברה, ובהעדר יכולת פיננסית תהא אחריות אישית על אותו אדם פרטי, שהעסיק את העובדים. בע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ (27.11.2002, במאגר ממוחשב); בעניין פרידמן התייחס בית הדין הארצי לתשתית עובדתית המצדיקה הרמת מסך במקרים של חברה משפחתית המנהלת את עסקיה תוך התעלמות מהיותה גוף משפטי נפרד.
- ומן הכלל אל הפרט - בענייננו, מצאנו, שמתקיימות נסיבות בהן צודק ונכון לבצע הרמת מסך ההתאגדות בין אימאן לבין החברות שהעסיקו את התובע; עם זאת, לדעתנו - אין לבצע הרמת מסך כנגד סמר.
כאמור, אימאן נכנסה לתמונה, לדבריה, באמצעות החברה שהיא הקימה, נתבעת 3, כמי שהחליפה את החברה של הבת סמר, נתבעת 1, שנקלעה ל"חדלות פרעון", כלשון אימאן, במטרה לחלץ את בתה, סטודנטית למשפטים, מהמצב המדאיג.
זאת עשתה אימאן מבלי שנעשה נסיון, ולו למראית עין, לדאוג לזכויות העובדים, ובהם התובע, שעבדו בנתבעת 1 והמשיכו בעבודתם ברצף באמצעות נתבעת 3 - ללא כל הבהרה למשמעות השינוי, שהתבטא רק בפרטי המעסיקה בתלושי השכר; התעלמות שחזרה על עצמה פעם נוספת כאשר גם חברה זו העבירה את בעלותה במסעדה, כלאחר יד, לגורם השלישי - שוב, ללא יידוע פורמלי של העובדים או מתן אפשרות לכל אחד מהם לשקול את צעדיו, אישית, לאחר סיכום זכויותיו, עד רגע חילופי הבעלויות במסעדה, כפי שהחברות של סמר ואימאן לקחו על עצמן, במפורש, בהסכם המכירה.