- טענת הנתבעות, כי הסיבה בעטיה הועבר התובע מחברה לחברה הינה חדלות פירעון ו/או הפסקת פעילותן של הנתבעות 1 ו-3, כל אחת בזמנה, והסתפקות באמירה שהתובע "ידע" על כך, אין בה די כדי לפטור את המעסיקה מחובתה כלפי העובד; וכך נטען כבר בכתב-ההגנה [סע' 21-20, שם]:
"התובע ידע גם ידע מבעוד מועד, כי הנתבעת 1 הפכה לחדלת פירעון ... התובע ידע גם ידע מבעוד מועד שהנתבעת 3 הפסיקה את פעילותה ובמקומה נכנסה חברה אחרת"
טענה סתמית זו, ללא גיבוי, במהלך השוטף של העבודה, בשיחת הבהרה קונקרטית מול התובע ועריכה "גמר חשבון" - מצביעה על חוסר האכפתיות של המעסיקה האחרונה, נתבעת 3, שבבעלות אימאן, ושל בעלת המניות והדירקטורית היחידה עצמה, אימאן, כלפי עובדי המסעדה בכלל והתובע, בפרט. אימאן התייחסה בסלחנות לקשיי התפקוד של החברות מבלי לתת תשומת לב לחובתן, כמעסיקות, כלפי העובדים, ובהם התובע, יהא אשר יהא תפקידו במטבח המסעדה - טבח או עוזר טבח, הן בעת "כניסתה לתמונה", במקום החברה של בתה, סמר, והן כאשר נמכרה המסעדה ע"י החברה שבבעלותה לגורם השלישי.
נוכח זאת, כאשר מעייניה של אימאן היו רק בהצלת החברה המשפחתית של בתה, ללא קשר לניהול הנטען על ידי התאילנדים, שיתכן שהיה להם איזשהו חלק קטן בה, איננו מקבלים את הטלת כל האחריות מצידה עליהם, או על לואיס, או על "החברה" כאישיות נפרדת, כאשר בהסכם המכר החברה בבעלותה מצטרפת לחברה הקודמת, למרות שבאה במקומה, בעצם. לכן, אנו סבורים - שזה מקרה בו נכון וצודק להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את בעלת המניות והדירקטורית הרשומה, אימאן, בכל הסכומים שנקבע, כי נתבעות 1 ו-3 נותרו חייבות לתובע.
- כפי שתיארנו - התובע סבר, שיש לבצע "הרמת מסך" גם בין החברות שהעסיקו אותו לבין סמר. זאת, בין השאר, מתוך דברי סמר עצמה, בתצהיר שהגישה, בתמיכה לבקשה לסילוק התביעה על הסף [בקשה 2 ב"נט", סע' 37, שם]:
"משהפכה החברה הראשונה [נתבעת 1 - הבהרה שלנו] לחדלת פירעון, נכנסה אמי - גב' אימאן לתמונה וניסתה להציל את העסק נוכח הגניבות רחבות ההיקף שאירוע דאז במסעדה".
בסיכומי התובע הודגש, כי הנתבעות טענו במסגרת תגובתן לבקשה לצו לגילוי ועיון במסמכים, כי העברת המסעדה מנתבעת 1 לנתבעת 3 נעשתה ללא הסכם ולכאורה ללא תמורה, ואימאן שבה והבהירה בעדותה, כי הנתבעת 3 לא שילמה עבור רכישת העסק ונמנעה מלתת תשובה ברורה בעניין [עמ' 31, ש' 19-14]. אך, על אף טענות הנתבעות, בדבר מועד חדלות הפירעון של נתבעת 1, וכפי שניתן לראות מהסכם מכירת המסעדה, שנחתם בתחילת שנת 2012, הרי שה-"מוכרת" הינה למעשה שתי החברות יחדיו - נתבעות 1 ו-3.