אינני רואה גם כל מקום לקבל כאמינה את עדותו של התובע בתצהיר (סעיף 60) לפיה פנה לבירם ושאל אותו למה הכוונה בדיווח המידי וכי בירם השיב לו כי המחירים הותאמו למחיר המניות בבורסה.
זאת לאור העובדה, כי מחקירתו של התובע עולה בבירור כי לא נשאלו על ידו כל שאלות בקשר לפרטי העסקה ולמחיר.
במסגרת עדותו של התובע בחקירה הנגדית בקשר לשיחה שהתנהלה, לטענתו, בבוקרו של יום ריצת המרתון, טען התובע כי לא שאל דבר בקשר למחיר ובקשר לאחוזים, שכן היה מרוכז בריצה ומדובר היה בשיחה אקראית.
התובע נשאל על ידי בית המשפט האם כאשר הסתיימה ריצת המרתון שאל את בירם שאלות נוספות.
תשובתו לכך הייתה "שהמרתון הסתיים אני נכנסתי לצערי פחות או יותר לבית החולים... שבוע ומשהו."
התובע העיד כי גם בשבוע שלאחר המרתון לא דיבר עם בירם על הכנסת הפניקס כשותף אסטרטגי שכן נסע לבקר את בנו בחוף המערבי. (עמ' 39 לפרוטוקול).
גם לאחר הדיווח לא שאל התובע את בירם כמה אחוזים נמכרו, לפי איזה שווי וכיצד משפיע הדבר על גלובל.
התובע העיד כי חשב שמדובר בעסקה טובה שעומדת להגדיל את הפעילות המט"חית של גלובל. (עמ' 48 לפרוטוקול).
התובע נשאל במפורש על ידי בית משפט האם, לאור טענתו בדבר אופן הבנתו את העסקה, לא שאל שאלה כלשהי לאחר שקרא את האמור בדיווח המידי בקשר לנוסחאות המחיר הנגזרות מהביצועים.
התובע שב וענה "לא. אני הבנתי וכך הבנתי וכך הרבה אנשים הבינו באותה תקופה שמדובר בסך הכל בעסקה נורמאלית שבה למעשה החברות נקנו כולן במחיר הבורסה."
התובע העיד כי לא שאל דבר בקשר לנוסחאות. (עמ' 57 לפרוטוקול).
לאור מכלול עדויות אלה, אין כל בסיס לקבל כאמינה את עדותו של התובע לפיה פנה לבירם ושאל למה הכוונה בדיווח וכי בירם השיב לו כי המחירים הותאמו למחיר המניות בבורסה.
בסיכומי התובעים נותרה למעשה מטענת ההטעיה ואי הגילוי רק הטענה כי אי גילוי מכפיל 12 בעסקת הפניקס הינו רלוונטי, שכן היווה מניע משמעותי במעשיי הנתבעים.
לעניין המכפיל – אתייחס בדיון בעניין התמורה.
- בקשת התובע למכור את מניותיו ומועד הבקשה
אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי התובע ביקש למכור את מניותיו, לכל המאוחר, באפריל 2006.
עובדה זו עולה במפורש מנספח 19 לתצהירו של התובע, מזכר בכתב ידו, אשר נכתב ביום 28.9.06.
במזכר זה, הנושא את הכותרת "מכירת חלקי בגלובל מרקטס" מתייחס התובע לסחבת בעניין המכירה.
התובע כותב לבירם "מזה חמישה חודשים אתה מסכים איתי אך שום דבר לא מתבצע".
בירם העיד בתצהירו כי התובע פנה אליו עוד בסוף שנת 2005 ודרש למכור את מניותיו בגלובל.
זאת, בטענה כי כל הונו "כלוא בחברה" והוא ביקש "לחלץ אותו" לצרכיו האישיים.
עדות זו של בירם ועדותו בחקירה הנגדית לפיה ביקש התובע למכור את מניותיו כדי לחלץ את הונו מהחברה וכי לגלובל לא היה כל אינטרס לקנות את המניות – אמינה עלי לגופו של עניין.
אף אם נצא מהנחת עבודה לפיה פנה התובע בבקשה או בדרישה למכור את מניותיו רק לקראת אפריל 2006 – הרי שהתובע ציין את הסיבה לבקשה זו במסגרת אותו מזכר – נספח 19.
התובע כתב במפורש "לאור שינויים הבעלות [כך במקור – ד.ק.] ביקשתי למכור את חלקי".
כלומר, הסיבה לבקשתו של התובע בזמן אמת ולפי גרסתו הוא היא שינויי הבעלות, עסקת הפניקס - ללא כל קשר לטענות הרבות בדבר גזל, חנק או העכרת יחסי העבודה כפי שפורטו בכתב התביעה; בתצהירו של התובע ובסיכומים.
התובע נשאל כיצד לא ציין באותו מזכר את כל טענות הגזל וההסטה אותן פירט בהליך הנוכחי כסיבות שהביאו אותו למכור את מניותיו.
התובע טען כי מדובר במזכר כללי וקצר "זה בסך הכל פתק קצר ולא פתק מנוסח משפטית".
אין בתשובה זו כדי לשנות את אמירתו החד משמעית של התובע בזמן אמת, לפיה ביקש למכור את חלקו בחברה עוד באפריל 2006, לאור השינוי בבעלות לאחר עסקת הפניקס.