אין גם מקום להפנייה לסעיף 2.4 להסכם המכר כאסמכתא לכך שאקסלנס התחייבה לשלם את ההוצאות בגין התביעה.
מקובלת עלי עדותו של בירם כי התביעות והדרישות המצוינות בסעיף נמשכו מעבר למועד החתימה על ההסכם.
"יכול להיות שאקסלנס גלובל מרקטס הייתה נסגרת בשלב מסוים מישהו צריך לנהל את התביעה הזו? התביעה הזו לא תיעלם? יכול להיות שאקסלנס צריכה לנהל את זה בשם אקסלנס גלובל מרקטס. הכוונה שגם אם זה אקסלנס או אקסלנס גלובל מרקטס מנהלות את התביעה הזאת, הן מיוחסות ההוצאות בגין התביעות האלה והתשלומים שיהיו בגינן יהיה אחראי לזה גלובל מרקטס."
בירם המשיך והעיד כי עיקר הנתבעים בתביעה היו גלובל ועובד או עובדים מטעמה.
אומנם, לדבריו, יש עוד רשימה של נתבעים בתביעה "אבל העיקר, המהות של זה, זה היה גלובל מרקטס והעובדים מטעמה" (עמ' 216-217 לפרוטוקול).
כמו כן, העיד בירם כי גלובל אחראית לנזקים הנטענים של בוגייבסקי "כי גלובל מרקטס עשתה את העסקה הזו והיא הרוויחה בגינה את הכסף שנכנס כולו לקופתה של גלובל מרקטס. אני יודע שמי שנהנה מהפירות אחראי גם על הנזקים... זו הלוגיקה היחידה." (עמ' 219 לפרוטוקול).
לוגיקה זו היא אכן סבירה ולכן אינני רואה צורך להידרש לשאלה מי יזם את העסקה באופן אישי; מה היה אופי העסקה ומה הייתה דעתו של התובע לעסקה.
די בכך כי מדובר בעסקה שנעשתה על ידי גלובל. לכן, אין מקום לפיצול ההוצאות בין הנתבעים השונים, משהגיעו הצדדים להסכם פשרה.
התוצאה מכל האמור לעיל, כי אין מקום להחריג את התשלומים השונים אשר בוצעו בגין תביעת בוגייבסקי, כפי שפורטו במכתב הדרישה.
- דרישות מנחם ואבי בן דב
למרות העובדה שלא קיבלתי את טענת ההחרגה של דרישת מנחם בן דב ממנגנון ההתחשבנות, ואין מחלוקת כי דרישת אבי בן דב נכללת בהתחשבנות – אינני רואה מקום לכלול את התשלום שבוצע בהתאם לפשרות אליהן הגיעו הצדדים בקשר לדרישות אלה - במסגרת ההתחשבנות בין התובעת לבין הנתבעות.
הנתבעות טוענות, הן בקשר לדרישת מנחם בן דב והן בקשר לדרישת אבי בן דב – כי די בכך שעת רכישת אגרות החוב מידיהם, בעקבות ההסדר אליו הגיעו הצדדים, נגרם לחברה נזק בסכום ההפרש שבין תמורת התשלום לשווי השוק של אגרות החוב.
לטענת הנתבעות מדובר בנזק אותו יש לקחת בחשבון במסגרת ההתחשבנות.
אינני רואה מקום לטענה זו.
בהקשר זה מקובלת עלי לחלוטין טענת התובעת כי אין מקום לקחת בחשבון סכומים אלה, לאור העובדה כי לא נגרם לחברה נזק.
כפי שהעיד בירם בתצהירו, הדוחות הכספיים ליום 30.9.06 היוו את הבסיס להסכמות אליהן הגיע עם הרפז.
עוד העיד בירם כי מתוך הבנה שקיימים חובות, הוצאות והתחייבויות של החברה בגין הפעילות בתקופה שקדמה למועד זה, ולא הייתה לצדדים אפשרות לאמוד אותם נכון ליום 30.9.06, הוסכם על מנגנון התחשבנות הדדית. (סעיף 31 לתצהיר בירם).
בסעיף 54 לתצהיר הבהיר בירם כי הוסכם לקיים התחשבנות בעניינים אלה בעתיד, ביום 31.12.10 "פרק זמן שבו העריכו הצדדים שחוסר הוודאות כאמור יגיע לכדי סיום, שכן זה הוא פרק זמן מספיק לקבל תביעות ודרישות בלתי ידועות וזה הוא גם פרק זמן מספק, לכאורה, לסיים את הבירור בתביעות ובדרישות הידועות".
מטרת ההתחשבנות הייתה לברר הוצאות שהוצאו בפועל במהלך אותן שנים ולא לבצע בירור חשבונאי תיאורטי.
לכן, אם בסוף התקופה יסתבר כי הוצאה מסוימת לא גרמה לחברה נזק - אין מקום לבצע את החישוב על פי נזק תיאורטי שנגרם בתחילת התקופה ולא להתחשב במלוא הנתונים הקיימים והידועים בסוף התקופה שנקבעה לעריכת ההתחשבנות.
לכאורה, לא היה כלל מקום לכלול בהתחשבנות את דרישת מנחם בן דב, שכן רכישת אגרות החוב על ידי גלובל נעשתה כבר ביום 8.10.06, כארבעה חודשים לפני החתימה על ההסכם.
במועד החתימה כבר היה ההפסד התיאורטי, המהווה את ההפרש בין מחיר הרכישה לבין מחיר השוק, ידוע לצדדים.
עם זאת, העובדה כי לא נגרם נזק כלשהו למרות ההפסד התיאורטי שכבר היה ידוע, שכן איגרות החוב נפדו בשנת 2008 והעסקה לא הסתיימה בהפסד אלא ברווח, הייתה ידועה בסוף התקופה במועד עריכת ההתחשבנות.
בהתאם לרוח ההסכמה בין הצדדים, כפי שקיבלה ביטוי בעדותו של בירם, הנתון הרלוונטי אינו ההפסד החשבונאי בזמן ביצוע העסקה - אלא התוצאה הסופית ממנה עלה, כאמור, כי היא הסתיימה ברווח ולא בהפסד.
לכן, אין מקום לקחת בחשבון במסגרת ההתחשבנות לא את התשלום שבוצע בגין פשרת מנחם בן דב
ובהתאמה גם לא התשלום שבוצע בגין פשרת אבי בן דב, שאגרות החוב שנרכשו ממנו נפדו ברווח בשנת 2009.