לטענת הנתבע - התובעת הגישה תביעה לשמירת זכויות בהתאם לסעיף 11 ואינה יכולה לבקש סעדים הצהרתיים בעלי נגזרות כספיות. המדובר בנכסים שנוצרו טרם הנישואין או בנכסים חיצוניים שלא נוצרו במאמץ משותף. אין המדובר בנישואים ארוכים ולא הוכח "דבר מה" שיעיד על כוונת שיתוף ספציפית. איזון "נכס חיצוני" ייעשה כאשר מדובר בדירת מגורים כנכס עיקרי ויחיד, במקרה דנן הדירה בבעלות משותפת ויש לאבחנה מנכסים חיצוניים. הרכוש פרי עמל של אבותיו, ושלו, טרם הכיר התובעת. לא צבר רכוש נוסף ב-8 השנים האחרונות ולפיכך יש לדחות תביעתה".
ב. מציינת השופטת קמא, בהסתמך על סעיפים 3(א) ו-5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973, כי:
"החוק מוציא מכלל הנכסים המאוזנים, נכסים שהיו להם ערב הנישואין, או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. הנחת המוצא הינה כי נכס המצוי בבעלותו של אחד מבני הזוג, בנקודת הפתיחה (ערב הנישואין) נותר בבעלותו המלאה גם בנקודת הסיום
--- סוף עמוד 6 ---
(התרת הנישואין) ואינו נכלל במסת הנכסים במסגרת הסדר איזון המשאבים".
ג. בהמשך פירטה השופטת קמא את הנדרש על מנת להוכיח כוונת שיתוף ספציפי ב"נכס חיצוני", מכוח הדין הכללי – דיני חוזים, דיני קניין, דיני נאמנות ועוד, לרבות "דבר מה נוסף, שנדרש בהתאם לפסיקה להוכחת שיתוף ספציפי בנכס חיצוני", כאשר נטל ההוכחה המוטל על הטוען לכוונת שיתוף ב"נכס חיצוני", וכל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו (בנדון נפנה לסעיפים 12-14 לפסק הדין).
ד. עמדה השופטת קמא גם על סוגית השבחת נכסים חיצוניים שאינם ברי איזון, והנדרש בפסיקה על מנת שבן הזוג יזכה לזכויות בהשבחה זו. זאת תוך הבחנה בין השקעה בנכס חיצוני שנבעה מנסיבות חיצוניות שדינה כדין הנכס עצמו, ובין השבחה הנובעת מהשקעת עבודה של בני הזוג בנכס החיצוני (בנדון נפנה לסעיפים 15-16 לפסק הדין).
ה. לשם בחינת התביעה הרכושית השופטת קמא גם קבעה כי התקופה הקובעת, אותה יש להביא בחשבון כבת איזון, היא מיום נישואי הצדדים בתאריך ... ועד לחודש יולי 2013, סיום העסקת המערערת בחברה של המשיב, והגשת תביעות האישה למזונות ולשמירת זכויות, סך הכל כשש שנים (להלן: "התקופה הקובעת").
ו. אין מחלוקת כי הדירה הרשומה על שם הצדדים בחלקים שווים, היא משותפת לשניהם.
ז. הנכסים השנויים במחלוקת בין הצדדים הם:
שכר העבודה של המשיב בתקופה הקובעת;
השבחת החברה ("דלתא") בתקופה הקובעת;
דיבידנדים שחולקו בתקופה הקובעת;
זכויות סוציאליות של המשיב, לרבות הפרשות לפיצויי פיטורין שנצברו בתקופה הקובעת;
יחידות דיור ובריכות דגים;
רכבים ורכבי אספנות;
ספינות וסירות;
מוניטין אישי ועסקי.
ח. השופטת קמא דחתה את מירב רכיבי תביעות המערערת בנדון, וציינה כדלקמן:
1. באשר לשכר עבודה, טענה המערערת כי הנתבע השתכר בתקופה הקובעת סכום של כ- 4.92 מיליון ₪, ורק חלקם הופקד בחשבון המשותף. על כך