--- סוף עמוד 7 ---
קבעה השופטת קמא כי: "בנקודה זאת יש לבדוק אם הנתבע אכן הפקיד את מלוא שכרו בחשבון הבנק המשותף" (עמ' 8 לפסק הדין, שורה 9).
עוד ציינה השופטת קמא כי: "כמו כן התובעת זכאית לקבלת מחצית מהחזר ההלוואה (13,000 ₪) ששולמה בתקופה המשותפת עד לסיום ההלוואה (עמ' 51-52) וביחס לתקופה המשותפת" (עמ' 8 לפסק הדין, שורות 10-11).
2. באשר לטענת המערערת בדבר זכאותה לקבל מחצית מהשבחת החברות שהמשיב הוא בעל המניות בהן (היינו לקבל 50% מהשבחת החברה בתקופה הקובעת, הדלתא שבין שווי החברה ביום הראשון של התקופה הקובעת ליום האחרון של התקופה הקובעת), פסקה השופטת קמא כי:
"מלבד העובדה שלא הוכח קיומה של השבחה, במקרה דנן בני הזוג עבדו כשכירים בחברה וקיבלו משכורות ריאליות עבור עבודתם. התובעת לא הוכיחה תרומה חריגה כעובדת שכירה שהביאה להשבחת הנכסים. לפיכך אף רכיב זה של התביעה-נדחה" (עמ' 9 לפסק הדין שורות 1-3).
3. באשר לטענת המערערת לזכאותה לדיבידנדים שחולקו בתקופה הקובעת, קבעה השופטת קמא כי:
"לאחר ששקלתי את הדברים ומאחר והחברה הינה נכס חיצוני, כאשר הנתבע מקבל שכר ריאלי ויותר עבור עבודתו (ראה עמ' 38 לפרו'), יש לראות בדיבידנדים נכס חיצוני שאינו משותף לצדדים. דין הדיבידנד כדין שכר דירה המתקבל מנכס חיצוני ונשמר בהפרדה. הראיה שהתובעת עצמה טוענת כי הדיבידנדים לא נכנסו למשק הבית המשותף (עמ' 42 לפרו'). רק דיבידנדים ששימשו בפועל לרכישת הדירה (המשותפת) מהווים מכח עירובם והרישום המשותף של הנכס. לפיכך התביעה לשיתוף בדיבידנדים-נדחית" (עמ' 8 לפסק הדין שורות 20-24).
עוד ציינה השופטת קמא בכל הקשור לרווחי החברות שהמשיב בעל המניות בהן (וכנראה הכוונה לדיבידנד שטרם חולק, להבדיל מדיבידנד שכבר חולק), כי:
--- סוף עמוד 8 ---
"לאחר ששקלתי את הדברים ועל מנת להבהיר את הדברים והגם שהתובעת לא טענה לבעלות בחברות הרי שברי שלתובעת אין חלק בחברות שהיו בבעלות הנתבע טרם הנישואין ולא הוכחה כל כוונת שיתוף ספציפית..." (עמ' 7 לפסק הדין שורות 30-32).
"רווחי החברה- לטענת התובעת לחברה היו רווחים בסך 12.5 מיליון ₪ נטו (ראה עמ' 39 לפרו'). לאחר ששקלתי את הדברים רווחי החברות שייכים לחברות, כל עוד לא חולקו ולתובעת אין בהם חלק מאחר ולא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפית בחברה. וזאת לצד עדות התובעת כי הרווחים לא הופקדו בחשבון המשותף (עמ' 42) לפיכך הריני דוחה רכיב תביעה זה" (עמ' 7 לפסק הדין שורה 33; עמ' 8 לפסק הדין שורות 1-3).