4. באשר לטענת הזכויות הסוציאליות, לרבות הפרשות לפיצויי פיטורין לספרי החברות על שם המשיב, ציינה השופטת קמא כי, למעשה לא הופרשו בפועל על ידי החברות כספים על שם החייב.
לכן:
"לאחר עיון, דומה כי בהעדר כספים שהופרשו (ראה גם עדות התובעת עצמה בעמ' 8), למרות הזכאות הלכאורית, אין שווי בפועל לזכות בקרנות פנסיה או גמל חיצוניות.
ייחוס עתודה לפיצויי פיטורין (מסמך מג) עשוי ללמד על חלק הפיצויים המיועד מבחינה חשבונאית בלבד ושאינו מקנה זכויות לנתבע בפועל.
עם זאת, בשל קיומה של פנסיית חובה במשק, ראוי כי אקטואר ייחשב את החלק היחסי שעל החברה יהיה לשלם לנתבע, ביחס לתקופה המשותפת, בהתאם למדרגות שנקבעו עם החלת פנסיית החובה ולשכר ששולם לנתבע
--- סוף עמוד 9 ---
ויזקוף לטובת התובעת את חלקה היחסי בסכום" (עמ' 9 לפסק הדין שורות 14-20).
5. באשר ליחידות הדיור ובריכות הדגים שנטען כי נבנו על ידי המשיב בתקופה הקובעת, דחתה השופטת קמא רכיב תביעה זה של המערערת בציינה כדלקמן:
באשר ליחידת דיור "ר" ב... – "התובעת לא הוכיחה כי הנתבע מימן את השיפוץ..." (עמ' 10 לפסק הדין שורות 7-8).
באשר ליחידת הדיור "ד" – "התובעת לא הצליחה להוכיח את סכום השיפוץ ואת גובה סכום המימון לשיפוץ שהוצא לטענתה מהכספים המשותפים... בהעדר הוכחה... נדחית תביעת התובעת ברכיב זה" (עמ' 10 לפסק הדין שורות 15-19).
באשר לבריכות הדגים – "בשל קביעת מועד האיזון למועד הגשת התביעות, קרי יולי 2013 הרי שברי שבניית הבריכות היתה לאחר מועד הקרע. הנתבע העיד כי הבריכות נבנו חצי שנה לאחר עזיבת התובעת את הבית, קרי לאחר המועד הקובע. לפיכך הנני דוחה רכיב תביעה זה". (עמ' 10 לפסק הדין שורות 31-33).
באשר לבית הבן א' – השופטת קמא דחתה את טענות המערערת בנדון כיוון ש: "הנתבע אינו בעלים בנכס, א' לא צורף כצד לתביעה. ככל שניתן סכום כסף לצורך הבנייה הרי שמדובר במתנה, לחילופין דיבידנד השייך לא' (עמ' 46 לפרו') ובכל אופן לא הוכח כי מדובר בהלוואה. לפיכך הריני דוחה רכיב זה" (עמ' 11 לפסק הדין שורות 4-6).
באשר לבית של נ' ב... – קבעה השופטת קמא כי:
"לאחר ששקלתי את הדברים מלבד המחלוקת העובדתית לעצם הבנייה, המדובר בנכס שאינו רשום ע"ש הנתבע ובכל אופן לא הוכח כי המימון הגיע מהנתבע, כאשר הבית נרכש לפני ההכרות עם התובעת (עמ' 46). מכל המקובץ הריני דוחה אף רכיב זה" ( עמ' 11 לפסק הדין שורות 11-13).
6. באשר לרכבים, רכבי אספנות, ספינות וסירות פסקה השופטת קמא בעמ' 11-14 לפסק הדין באיזה מהנ"ל למערערת "חלק ונחלה", ובאיזה מהנ"ל אין לה "חלק ונחלה" (ולשם הקיצור לא נפרט פריט פריט) בעיקר לנוכח מועד הרכישה, אם בתקופה הקובעת אם לאו, ורישומו על שם המשיב אם לאו.
--- סוף עמוד 10 ---
7. באשר לטענת המערערת בדבר "חלק ונחלה" בכל הקשור לצבירת מוניטין אישי ועסקי של המשיב בתקופה הקובעת, ציינה השופטת קמא כדלקמן:
"אומנם הנתבע הינו בעל מניות יחיד בחברה (עמ' 38) עם זאת לאחר הגדרת המוניטין האישי והעסקי דומה כי התובעת אינה זכאית לאלו מכח איזון המשאבים.
באשר למוניטין האישי- פער ההשתכרות של הצדדים לא נוצר כתוצאה מהנישואין ורמות ההשתכרות צומצמו לטובת האישה, עת החלה לעבוד בחברה עם הכרותה את הנתבע. התובעת לא הוכיחה כל ויתור שגרם לעליה בכושר ההשתכרות של הנתבע . המדובר בפרק ב' ו-ג' של הצדדים בשלהי הקריירה ובוודאי אין לנתבע מוניטין אישי שנוצר בגינה של התובעת שיש לחלקו. הנתבע בן 67 כאשר היקף העבודה העתידי שלו כעובד בחברה במגמת צמצום.
באשר למוניטין עסקי - התובעת עבדה כשכירה בחברה. לא הצביעה על שום תרומה ממשית שהשיאה את המוניטין העסקי של החברה. המדובר בחברות שהוקמו לפני שנים רבות בשנות ה -50 של המאה הקודמת. התובעת לא הוכיחה כי כניסתה או עזיבתה את החברה העלתה או הורידה למוניטין העסקי בין מתרומתה שלה או מתרומתו של הנתבע.
לפיכך תביעתה של התובעת למוניטין נדחית" (עמ' 16 לפסק הדין שורות 2-14).
בהקשר זה יצוין כי השופטת קמא גם דחתה את טענת המערערת לשינוי בסיס האיזון על פי סעיף 8 לחוק יחסי ממון, לנוכח היותה תלויה בפרנסתה במשיב, קשייה למצוא מקור פרנסה אחר ופערי הכנסות ורכוש שבין שניהם, בנימוק כדלקמן:
"לאור העובדה כי מדובר בנישואין שניים ושלישיים, לתקופה קצרה יחסית, כאשר התובעת יוצאת ברכוש גדול מהנישואין, לא מצאתי לשנות את בסיס האיזון. מה עוד שטענת הנתבע כי מדובר בתביעה לשמירת
--- סוף עמוד 11 ---
זכויות בלבד יש לה מקום. לפיכך הריני דוחה טענה זאת" (עמ' 16 לפסק הדין שורות 20-23).
5. בתמ"ש 15927-07-14 תבע המשיב את פירוק השיתוף בדירה, ודמי שימוש ראויים מהמשיבים שכנגד (המערערת, אמה ובן זוגה).
בתובענה זו פסקה השופטת קמא כדלקמן:
א. היות שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים בדבר הצורך בפירוק השיתוף בדירה הרשומה על שם הצדדים בחלקים שווים, נתנה השופטת קמא פסק דין לפירוק השיתוף בדירה, תוך שציינה כדלקמן:
"לנתבעת זכות ראשונית לרכוש זכויות הנתבע בדירה בהתאם לשווי הדירה שיקבע בשמאות מוסכמת. דרך התשלום גם בקיזוז תשלומי איזון המשאבים" (סעיף 24 לפסק הדין שורות 7-8).
ב. לעניין דמי השימוש הראויים, פסקה השופטת קמא כדלקמן (סעיף 25):
"לענין דמי שימוש ראויים, התובעת הודתה כי לא התגוררה בנכס (עמ' 8) וכי מתגוררת בכתובת אחרת וכי הוריה מתגוררים בנכס תמורת דמי שכירות (עמ' 9) בסך 2,400 ₪ לחודש (ע'מ 17).
התובעת לא התגוררה בפועל בדירה, כאשר ההחלטה למזונות זמניים מאפשרת למעשה מגורים ללא תשלום. לפיכך, נקבע כי הסכום המצוין בחוזי השכירות 2,400 ₪ יהווה אומדן לדמי השימוש הראויים. לפיכך הנתבע זכאי למחצית דמי השימוש (1,200 ₪) החל מיום הגשת התביעה ועד לביצוע פרוק שיתוף בפועל".
תמצית נימוקי הערעור העיקרי
6. המערערת טוענת נגד קביעות השופטת קמא כדלקמן:
--- סוף עמוד 12 ---
א. לגבי התקופה הקובעת:
טוענת המערערת כי תחילת התקופה הקובעת צריכה להיות מיום תחילת המגורים המשותפים של הצדדים והשיתוף המלא מאז (חודש ינואר 2007), ולא כקביעת השופטת קמא (מיום הנישואים בתאריך 5/9/07). כך גם לגבי מועד תום התקופה הקובעת שצריך להיות יום התרת נישואי הצדדים (בתאריך 14/4/15).
ב. טעתה השופטת קמא בקביעותיה בנקודות הבאות, שהיו צריכים להיכלל באיזון הנכסים שבין הצדדים:
רווחים שנצברו בחברות ושלא חולקו, משנות העבודה המשותפות של בני הזוג בחברות;
דיבידנדים שחולקו בתקופה הקובעת;
הגידול בשווי החברות, הדלתא, בתקופה הקובעת.
ג. טעתה השופטת קמא כשלא מינתה אקטואר לצורך איזון זכויות סוציאליות שצבר המשיב, ובהן ימי חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורין, שלא אוזנו על ידי השופטת קמא.
ד. טעתה השופטת קמא במועד הערכת שווים של הפריטים שקבעה כי יאוזנו, שנקבע למועד פסק הדין, תחת הערכת שווים למועד הקרע כנהוג על פי דין.
לגבי חלק מפריטי הרכוש האמור, אף אין התייחסות כלל בפסק הדין ביחס למועד הערכת השווי.
ה. טעתה השופטת קמא כשלא מינתה שמאי להערכת שוויים של פרטי הרכוש המאוזנים, כפי שקבעה בהחלטתה מיום 18/10/15, על פיה ככל שייקבע שיש לאזן פרטי רכוש מסוימים, ימונה שמאי להערכת שווים.
ו. טעתה השופטת קמא כשקבעה לגבי שני רכבי אספנות כי לא יאוזנו, למרות שהמשיב הודה במפורש כי נכסים אלה נרשמו על שם אחת החברות משיקולים כלכליים גרידא.
ז. טעתה השופטת קמא כשחייבה את המערערת בדמי שימוש ראויים, החל מיום הגשת תביעת המשיב (חודש יולי 2014), בסתירה להחלטתה מיום 26/1/15 בתיק המזונות, המקנה למערערת זכות מדור חינם בדירה, עד למועד התרת הנישואים מיום 14/4/15.
--- סוף עמוד 13 ---
ח. טעה בית משפט קמא כשפסק מחד גיסא כי המערערת תשלם דמי שימוש עד לביצוע פירוק השיתוף בפועל, ומאידך גיסא הקנה למערערת זכות לרכוש את חלקו של המשיב בדירה על דרך קיזוז של כספים וזכויות שנקבעו לזכותה בפסק הדין.
במצב דברים זה, זכות הקיזוז יש בה כדי לבטל את החיוב בדמי השימוש או לפחות לעצור את החיוב, באופן שיהיה רק עד ליום פסק הדין ולא עד ביצוע פירוק השיתוף בפועל, שיכול להימשך זמן לא מבוטל.
ט. טעה בית משפט קמא באשר ליחידת דיור "ד'", כשדחה את טענת המערערת לאיזון הוצאות בנייתה, בנימוק כי לא הוכחה עלות בנייתה או שיפוצה, כשלא היתה מחלוקת לגבי בניית יחידת דיור זו בתקופה הקובעת. בנדון היה על בית המשפט להיעתר לבקשת המערערת ולמנות שמאי להערכת שווי הבניה בהתאם להחלטת בית המשפט קמא מיום 18.10.15.
י. טעה בית משפט קמא באשר לבניית הבריכות והקיר התומך שנקבע כי לא יאוזנו. למצער טעה ביהמ"ש בכל הקשור לקיר התומך, שאין מחלוקת כי נבנה בתקופה הקובעת, וסביר כי בנייתו עלתה עשרות אלפי ₪ אם לא למעלה מכך. בנדון היה על בית המשפט למנות שמאי להעריך את שווי בניית הקיר התומך, כהחלטתו מיום 18.10.05.
יא. טעה בית משפט קמא כשלא איזן את הבית של א', במיוחד כשהנתבע הודה שהעביר לא' כספי דיבידנד בשיעור של 200,000 ₪ לצרכי מימון הבית. בנדון כספי הדיבידנד שייכים למשיב בהיותו בעל המניות בחברות, ולכן יש לומר כי המערערת זכאית למחציתם.
יב. טעה בית משפט קמא כשלא הפעיל את סעיף 8 לחוק יחסי ממון, ולא איזן בחלקים לא שווים (לטובת המערערת) את רכוש הצדדים.
תמצית עיקרי הטיעון מטעם המשיב בערעור העיקרי
7. טען המשיב בעיקרי הטיעון מטעמו בערעור העיקרי כדלקמן:
א. הערעור העיקרי הוגש במטרה להטריד, להציק ולפגוע, על מנת שהמערערת תשיג מעבר למה שמקנה לה חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").
ב. באשר לתקופה הקובעת - אין מקום להתערב במועד תחילתה, אשר נקבע על ידי השופטת קמא כיום נישואי הצדדים בתאריך 5/9/07, אך לטעמו היה צריך לקבוע כי התקופה מסתיימת בחודש אוקטובר 2012 (ולא חודש יולי 2013 כקביעת
--- סוף עמוד 14 ---
השופטת קמא), כיוון שאז הפרידו הצדדים את החשבון המשותף (וזו אחת מנקודות הערעור שכנגד).
ג. בכל הקשור לנושא החברות, לא נפלה טעות בקביעתה של השופטת קמא בפסק הדין, כי למערערת אין כל זכויות בחברות האמורות, אשר הם "נכסים חיצוניים" ואינם נכללים במסגרת האיזון שבין הצדדים.
ד. המערערת גם אינה זכאית להשבחת החברות (דלתא), ובקביעתה הנ"ל של השופטת קמא לא נפלה טעות.
כך גם בכל הקשור לרווחי החברות, בהן למעשה המשיב אינו פעיל כבר משנת 2000 עקב בעיות בריאות וצלילות, ומי שמנהל בפועל את החברות הם ילדיו של המשיב.
ה. באשר לזכויות הסוציאליות הנטענות, הרי אלה לא הופרשו בפועל על ידי החברות, ולמשיב אין ולא היו כל זכויות סוציאליות.
בנוסף - הטענה לגבי ימי חופשה והבראה שעומדים לכאורה לזכות המשיב, נטענה לראשונה בערעור והיא בגדר הרחבת חזית אסורה.
ו. בכל הקשור לכלי הרכב, טען המשיב כי לא רק שלא נפלה טעות בפסק הדין על אודות הרכבים שנקבע כי אינם במסגרת האיזון, אלא בית משפט קמא אף טעה, שעה שהעניק למערערת זכויות בחלק מהרכבים, ובכך גם עוסק הערעור שכנגד.
ז. בכל הקשור לחלק ביחידות דיור שנטענו על ידי המערערת, לא נפלה טעות בפסק הדין.
ח. בכל הקשור לדמי השכירות הראויים, לא נפלה טעות בפסק הדין לחובת המערערת אלא ההיפך - לא ניתן פסק דין נגד המשיבים שכנגד, למרות שגם הם היו נתבעים בתביעה זו, והיה על בית משפט קמא לקבל את התביעה כנגדם ככתבה וכלשונה בהעדר הגשת תצהיר והתייצבות לדיונים. זו גם אחת מנקודות הערעור שכנגד.
ט. בנסיבות דנן, אין מקום והצדקה להפעיל את סעיף 8 לחוק יחסי ממון, ובמסגרתו לשנות את בסיס האיזון שלא יהיה מחצה על מחצה.
תמצית נימוקי הערעור שכנגד
8. המערער שכנגד טוען נגד קביעות השופטת קמא בפסק הדין כדלקמן:
א. טעה בית המשפט קמא לעניין התקופה הקובעת. לטעמו של המערער שכנגד, התקופה הקובעת צריכה להסתיים קודם למועד שנקבע על ידו (בחודש יולי 2013).
--- סוף עמוד 15 ---
הצדדים הפרידו את החשבון המשותף שלהם בחודש 10/2012, הפרידו את התיק המשותף שלהם במס הכנסה בחודש 11/2012, והמשיבה שכנגד עזבה את ביתו של המערער שכנגד בחודש 3/2013.
לטענתו של המערער שכנגד, התקופה הקובעת הייתה צריכה להסתיים בחודש 10/2012.
ב. בכל הקשור לתביעת פירוק שיתוף במקרקעין, טעה בית משפט קמא, כשלא הורה על פירוק שיתוף מיידי בדירה המשותפת, ואף נתן למשיבה שכנגד זכות קדימה ברכישת חלקו של המערער שכנגד, תחת מכירתו בשוק החופשי, לכל המרבה במחיר, תוך פגיעה בזכות הקניין שלו.
ג. בנוסף, ובכל הקשור לתביעת פירוק שיתוף במקרקעין, טעה בית המשפט קמא כשלא נתן פסק דין נגד המשיבים שכנגד 2 ו-3 בהתאם לכתב התביעה, למרות שלא התייצבו לדיונים ולא הגישו תצהיר (בתביעה נדרשו לסלק ידם מהדירה, ולהיות מחויבים בדמי שכירות ראויים בסך של 4,000 ₪ החל מיום 19/9/10 ועד למועד פינויים מהדירה, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין).
ד. טעה בית משפט קמא, כשלא ביטל רטרואקטיבית את חיוב דמי המזונות הזמניים שנפסקו למשיבה שכנגד, לאחר שהוכח כי נפסקו על בסיס שקרים חמורים מטעמה.
בנוסף, כספי המזונות שקיבלה המשיבה שכנגד נועדו לצרכי הפעלת עסק ומחיית בנה הבגיר מנישואים קודמים. לכן, גם יש להורות על השבת הסכומים ששולמו לידיה כדמי מזונות זמניים.
עוד טעה בית משפט קמא בסוגיית המזונות, כשהותיר על כנה את החלטתו הזמנית לעניין המזונות הזמניים, ולא ביצע כל ניתוח והכרעה עובדתית בהתייחס לסכום האסטרונומי שנפסק כמזונות אישה, כאשר השופטת קמא פסקה שהמשיבה לא הייתה זקוקה לו למחייה אלא עשתה בו שימוש לצרכים שונים.
ה. טעה בית משפט קמא, שעה שקבע שעל המערער שכנגד להשיב לידי המשיבה שכנגד "כספי הלוואה לגרושתו", שעה שדובר בהלוואה וייתכן לצרכים אחרים, אשר הושבה בראשית נישואי הצדדים, ובשים לב לעובדה שמדובר בהרחבת חזית אסורה. כך גם לעניין הפקדות השכר מיום הנישואים.
ו. בכל הקשור לזכויות הסוציאליות בתביעה הרכושית, טעה בית המשפט קמא, כי למרות שקבע שלא הופרשו בפועל למערער שכנגד כל זכויות סוציאליות, השית על המערער שכנגד תשלום לידי המשיבה שכנגד, תוך חישוב רעיוני של זכויות סוציאליות מבלי שאלה שולמו בפועל.
--- סוף עמוד 16 ---
בנוסף, טעה בית המשפט קמא כאשר לא גזר גזירה שווה בצורה הדדית בהתייחס לזכויותיה של המשיבה שכנגד שנצברו בתקופה הקובעת, אשר מחציתה שייכת למערער שכנגד.
ז. טעה בית המשפט קמא כשייחס זכויות בחלק מהרכבים והסירות למשיבה שכנגד, למרות שאם תתוקן התקופה הקובעת בהתאם למתבקש, ייצא כי רכישת הסירה X בוצעה לאחר התקופה הקובעת, וכך גם לגבי חלק מהרכבים בהם קבע בית המשפט קמא זכויות למשיבה שכנגד.
בנוסף – בית המשפט קמא איזן זכויות בשלוש סירות: X, Y,Z, אולם, הסירה Z שייכת לחברה ורשומה על שם המערער שכנגד ובנו (מחצית) רק בשל הוראות משרד התחבורה, והסירה Y שימשה לרכישת הסירה X. לפיכך, אין להשית על המערער שכנגד חיוב כפול.
ח. טעה בית משפט קמא, כשלא השית על המשיבה שכנגד הוצאות משפט, באופן שישקף את ניהול ההליך ותוצאותיו אל מול טענותיה של המשיבה שכנגד במסגרתו.
תמצית עיקרי הטיעון מטעם המשיבה שכנגד
9. בעיקרי הטיעון מטעמה, טענה המשיבה שכנגד שלוש טענות מקדמיות (לגביהן גם הוגשה בקשה נפרדת אליה נתייחס להלן) כדלקמן:
א. הערעור שכנגד הוגש באיחור ולכן יש לדחותו על הסף.
ב. הערעור שכנגד הוגש על נושאים שאינם נוגעים לערעור העיקרי ולכן אין להתיר זאת, ויש לדחותו על הסף.