ג. הערעור שכנגד הוגש גם נגד המשיבים שכנגד 2-3 (אמה של המערערת ובן זוגה), שאינם כלולים בערעור העיקרי. משכך, כלפיהם יש לדחות הערעור שכנגד על הסף, שכן לא ניתן להגיש ערעור שכנגד נגד מי שלא נכלל בערעור העיקרי.
10. לגופם של דברים טענה המשיבה שכנגד כי יש לדחות הערעור שכנגד מהטעמים הבאים:
א. באשר לתביעת המזונות ופסיקת השופטת קמא לגביהם בפסק הדין – טוענת המשיבה שכנגד כי לא נפלה טעות בקביעת השופטת קמא, ואין מקום להורות על
--- סוף עמוד 17 ---
החזרם או הפחתת סכום המזונות הזמניים בדיעבד (כטענת המערער שכנגד), מהטעמים הבאים:
1. הייתה הצדקה לעזיבת המשיבה שכנגד את הבית, לנוכח ההתעללות הנפשית של המערער שכנגד בה.
2. נכסיו הרבים והכנסתו הגבוהה של המערער שכנגד.
ב. בכל הקשור לטענות נגד התקופה הקובעת – טוענת המשיבה שכנגד כי אין מקום לקצר את התקופה הקובעת כטענת המערער שכנגד. ההיפך, יש להאריכה עד מועד התרת הנישואין ביניהם ביום 14.4.15 (וזו אחת מנקודות הערעור העיקרי).
ג. בכל הקשור לתביעת פירוק השיתוף בדירה ואי-פסיקת דמי שימוש נגד המשיבים שכנגד – נטען כי:
1. בנסיבות המקרה דנן והפערים הכלכליים בין הצדדים, לא נפלה טעות בפסק הדין בו ניתנה למשיבה שכנגד זכות הקדימה לרכישת חלקו של המערער שכנגד בדירה המשותפת, בהתאם לשוויה שיקבע בשמאות מוסכמת.
2. באשר לטענה כי טעה בית משפט קמא כשלא נתן פסק דין נגד המשיבים שכנגד (אימה של המשיבה שכנגד ובן זוגה), טוענת המשיבה שכנגד כי יש לדחות טענה זו על הסף. לטענתה, משהמשיבים שכנגד לא ערערו על פסק הדין במסגרת הערעור הראשי אין מקום להגיש נגדם ערעור שכנגד.
בנוסף – פסק הדין כפי שניתן, נגד המשיבה שכנגד בלבד, הוא במסגרת שיקול דעתו של בית משפט קמא, ואינו בגדר טעות.
3. באשר למועד החיוב בדמי שימוש בפסק הדין (ממועד הגשת התביעה, ולא קודם לכן), הרי שחיוב בדמי שימוש הוא מיום הגשת התביעה ולא קודם לכן.
ד. בכל הקשור לתביעה הרכושית טענה המשיבה שכנגד כדלקמן:
1. באשר לטענה כי טעה בית משפט קמא כשלא פסק למערער שכנגד מחצית מהזכויות הסוציאליות של המשיבה שכנגד שנצברו בתקופה הקובעת, באופן הדדי כפי שנפסק לחובתו – נטען, כי הזכויות בידי המשיב כבעל השליטה בחברות, ואף מתנהל דיון בענין בבית הדין לעבודה.
--- סוף עמוד 18 ---
2. באשר לטענה המכוונת נגד זכייתה של המשיבה שכנגד במחצית שווים של חלק מכלי הרכב והסירות, נטען כי אין ממש בטענות האמורות (התלויים גם בקיצור התקופה הקובעת).
אין גם ממש בטענה כי כספי מכירת הספינה Y שימשו לרכישת הספינה X.
ה. באשר לטענה הנוגעת לאי-פסיקת הוצאות – אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בנדון. פסיקת הוצאות נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור נמנעת ברגיל מלהתערב בכך.
בקשה לסילוק על הסף
11. טרם שניגע בערעורים גופם, נעמוד על בקשה לדחייה על הסף של הערעור שכנגד שהגישה המשיבה שכנגד, משלושה טעמים עיקריים:
א. הערעור שכנגד הוגש באיחור.
ב. הערעור שכנגד עוסק בעניינים שהערעור העיקרי אינו דן בהם.
ג. הערעור שכנגד הוגש נגד צדדים שלא נכללו בערעור העיקרי (המשיבים שכנגד 2-3).
12. באשר לנימוק הראשון מציינת המשיבה שכנגד, כי הערעור העיקרי הוגש ביום 10/1/17 והערעור שכנגד הוגש ביום 6/3/17.
ביום 16/1/17 צפה ב"כ המערער שכנגד לראשונה בנט המשפט בהחלטת בית המשפט בתיק הערעור מיום 16/1/17, שבאה בעקבות הודעתו של ב"כ המשיבה שכנגד, כי פסק הדין התקבל במשרדו ביום 1/12/16.
ביום 31/1/17 הגיש ב"כ המערער שכנגד הודעה לבית המשפט, כי ביום 29/1/17 הומצאה למשרדו באמצעות הפקס הודעת בית המשפט לפיה הוגש כתב ערעור, אך עד לעצם הגשת הבקשה טרם הוצג כתב הערעור במשרד, וכי בכוונתו להגיש כתב ערעור שכנגד. ביקש גם להבהיר בהודעתו זו, כי הימים שעומדים לרשותו להגשת ערעור שכנגד, יחולו ממועד המצאת כתב הערעור על נספחיו כדין למשרדו.
לנוכח מועדים אלה, סבור ב"כ המשיבה שכנגד, כי המועד להגשת ערעור שנגד חלף ביום 16/2/17 (ככל שנראה את תאריך 16/1/17 כמועד קובע לעניין ידיעת המערער שכנגד על הגשת הערעור), ולכל המאוחר ביום 28/2/17 (ככל שנראה בתאריך 29/1/17 כמועד הקובע).
משהוגש הערעור שכנגד רק ביום 6/3/17 יש לומר כי הוגש באיחור.
13. באשר לנימוק השני מציין ב"כ המשיבה שכנגד, כי בהתאם להלכה הפסוקה, ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שעוסק בו הערעור העיקרי.
--- סוף עמוד 19 ---
במקרה דנן הערעור שכנגד כולל נושאים אחרים לחלוטין, שלא נכללו בערעור העיקרי.
בנדון טוענת המשיבה שכנגד כי הערעור העיקרי מתייחס רק לנושאים שנדחו לחלוטין על ידי בית משפט קמא בפסק הדין, היינו עניינים שהמשיבה שכנגד לא זכתה בהם כלל.
לעומת זאת, המערער שכנגד מבקש לערער, במסגרת הערעור שכנגד, על עניינים שונים לחלוטין בהם זכתה המשיבה שכנגד, אך כאמור על אודותם לא ערערה בערעור העיקרי.
14. באשר לנימוק השלישי – מציין ב"כ המשיבה שכנגד, כי המשיבים שכנגד 2-3, הוריה, לא נכללו בערעור העיקרי. משכך, לא ניתן היה להגיש נגדם ערעור שכנגד, אותו ניתן להגיש רק נגד הצדדים לערעור העיקרי.
15. המערער שכנגד הגיב לבקשה, ביקש לדחותה וציין כדלקמן:
א. בכל הקשור למועד הגשת הערעור שכנגד – הערעור הומצא למשרדו של בא כוחו רק ביום 6/2/17, ולא קודם לכן, ולכן יש לומר כי הוגש במועד.
הטענה כאילו ב"כ המערער שכנגד קיבל בפקס ביום 29.1.17 את כתב הערעור אינה נכונה. כתב הערעור מעולם לא הומצא לב"כ המערער שכנגד באמצעות הפקס. הפקס שהתקבל מבית המשפט וצורף כנספח ב' לתגובה, ונצפה במשרדו של בא כוחו ביום 29/1/17, אינו כתב הערעור כלל ועיקר.
כאמור הערעור התקבל במלואו במשרדו של ב"כ המערער שכנגד רק ביום 6/2/17, ורק ממועד זה יש למנות את המועד להגשת כתב ערעור שכנגד.
לכן, משהוגש הערעור שכנגד ביום 6/3/17 (28 ימים ממועד המצאת כתב הערעור), יש לומר כי הוגש במועד.
ב. בכל הקשור לטענה כי הערעור שכנגד חייב להיות קשור באופן דווקני רק לנושאים אשר עלו בכתב הערעור – טוען המשיב כי אין לפרש את מבחן הקשר הענייני שבין הערעור העיקרי לערעור שכנגד באופן דווקני, קל וחומר בדיני משפחה שעה שכל הנושאים שזורים זה בזה, מעצם הגדרתו האינהרנטית של בית המשפט לענייני משפחה.
ד. באשר לטענה כי לערעור שכנגד הוספו צדדים שלישיים שלא ערערו בערעור העיקרי, היא טענה שלא בתום לב, המתעלמת מהעובדה שמדובר בהוריה של המבקשת, המיוצגים על ידי אותם מייצגים, וכאשר פסק הדין קמא מתייחס אליהם ואל המשיבה שכנגד כאל מקשה משפחתית אחת.
--- סוף עמוד 20 ---
16. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, שוכנעתי לקבל הבקשה בחלקה, וכך אמליץ לחבריי להורות, מהטעמים שאפרט להלן.
17. בכל הקשור לטענה כי הערעור הוגש באיחור, סבורני כי טענה זו אינה מדויקת.
המשיבה שכנגד טוענת בבקשתה כי נודע למערער שכנגד על הגשת הערעור בשני מועדים מוקדמים כדלקמן:
ביום 16/1/17 עת צפה ב"כ המערער שכנגד לראשונה בנט המשפט בהחלטת בית המשפט בתיק הערעור, וביום 29/1/17 כעולה מהודעת ב"כ המערער שכנגד שהוגשה לבית משפט קמא ביום 31/1/17 (ראה סעיף 12 לעיל).
עיון בתיק מלמד כי סביר שבשני התאריכים הנ"ל לא היה בידי המערער שכנגד כתב הערעור העיקרי על כל המסמכים הנדרשים להמצאה בהתאם לסעיף 420 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), אשר הם: עותק של כתב הערעור, העתק ההחלטה שעליה מערערים והודעה על הפקדת עירבון או ערובה.
החלטת בית המשפט אותה צפה ב"כ המערער שכנגד ביום 16/1/17, היא אישור בית המשפט כי ראה את הודעת ב"כ המשיבה שכנגד, כי פסק הדין התקבל במשרדו ביום 1/12/16.
בנוסף, ההודעה שהגיש ב"כ המערער שכנגד מיום 31/1/17, מלמדת כי ביום 29/1/17 הומצאה למשרדו הודעה על כי הוגש ערעור וכי יש להגיש עיקרי טיעון.
מכאן כי בשני מועדים אלה, אין כל אינדיקציה כי כתב הערעור העיקרי הומצא בשלמותו וכנדרש בתקנות למערער שכנגד. לכן גם לא ניתן למנות ממנו את המועד להגשת כתב הערעור שכנגד (30 יום מיום שהומצא לו כתב הערעור לפי סעיף 420 לתקנות, וזאת כעולה מסעיף 434 לתקנות).
לא נסתרה גם טענתו של המערער שכנגד כי רק ביום 6/2/17 הערעור הומצא למשרדו כנדרש ועל פי התקנות.
בנדון יש להזכיר את הפסיקה הקובעת כי ברגיל, יש למנות את הימים הנתונים להגשת הליך ערעורי למן המועד בו קיימת המצאה של ההחלטה עליה מבקשים להשיג. כלל ההמצאה כדין הוא הנוהג והמחייב, ועל פיו חייב בעל דין לכלכל את התנהלותו הדיונית. רק במצבים חריגים וקיצוניים, בהם הוכח כי חובת תום הלב הדיונית מחייבת בעל דין לנקוט צעד דיוני על פי ידיעתו, גם מבלי קיבל המצאה כדין של הפסק ("כלל הידיעה" להבדיל מ"כלל ההמצאה"), יש למנות את הימים הנתונים להגשת הליך ערעורי ממועד הידיעה ולא ממועד ההמצאה (בע"מ 2699/17 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] החלטה מיום 26/6/17).
במקרה דנן, ולאור המפורט לעיל, שוכנעתי כי יש להחיל את "כלל ההמצאה" ולא "כלל הידיעה", שכן לא הוכחה ידיעת המערער שכנגד על כתב הערעור במלואו קודם להמצאת
--- סוף עמוד 21 ---
פסק הדין כדין לידיו. לכן יש לומר, כי מניין הימים להגשת כתב הערעור שכנגד צריך לחול רק מיום 6/2/17, מועד בו קיבל המשיב את כתב הערעור העיקרי במלואו, כטענתו, שלא נסתרה.
משכך, ומשהוגש הערעור שכנגד ביום 6/3/17, יש לומר כי הוגש במועדו.
18. באשר לטענה השנייה של הבקשה לסילוק על הסף, כי הערעור שכנגד אמור להיות מוגש רק בעניין שעוסק בו הערעור העיקרי, מה שאין כן במקרה דנן, סבורני כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כפי שאפרט להלן.
אכן בערעור שכנגד, ניתן להעלות רק השגות שיש להן זיקה וקשר למסגרת העניינית שהותוותה בערעור העיקרי (בניגוד לטענת המערער שכנגד בפנינו, כי לא חייבת להיות זיקה כאמור בתחום דיני המשפחה השזורים אלא באלה).