ראה לעניין זה:
בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות וביצוע עבודות חשמל בע''מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א. פד"י מ"ה(1) 256.
בש"א 4691/91 מדינת ישראל ואח' נ' אוזן פד"י מ"ה(5) 695.
אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, עמ' 1074.
יחד עם זאת נקבע בפסיקה כי הדרישה בדבר קיומה של זיקה עניינית אינה דרישה דווקנית ומצמצמת, ויש ליתן למונח "אותו עניין" פרשנות מרחיבה. היינו - אין פירושו של דבר שהודעת הערעור שכנגד יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור, ושזור וקשור לאותו ענין.
היינו, גם על פי הפרשנות המרחיבה יש צורך בזיקה כלשהי בין נושאי הערעור שכנגד לנושאי הערעור העיקרי, ולטעמי אפילו מדובר בדיני משפחה.
ראה לעניין זה:
ע"א 8644/06 רבינוביץ' נ' מולכו [פורסם בנבו] (24/6/07).
ע"א 7891/13 רדוויד בע"מ נ' בתאור תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ [פורסם בנבו] (9/2/14).
אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, עמ' 1075.
במקרה דנן הערעור העיקרי נוגע בסוגיות הבאות:
התקופה הקובעת, דיבידנדים שחולקו ושלא חולקו, מינוי אקטואר לצורך איזון זכויות סוציאליות שצבר המשיב, הערכת שוויים של פרטי רכוש (רכבי אספנות, סירות, ספינות, יחידות דיור, בריכות וקיר תומך), דמי שימוש והפעלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון.
--- סוף עמוד 22 ---
הערעור שכנגד נוגע בסוגיות הבאות:
התקופה הקובעת או המועד הקובע, פירוק שיתוף הדירה, זכות הקדימה שניתנה למערערת ברכישת חלקו של המשיב בדירה, טענות על אי מתן פסק דין נגד המשיבים שכנגד 2-3 בתביעת פירוק השיתוף, אי ביטול רטרואקטיבית של החיוב בדמי מזונות זמניים שנפסקו למשיבה שכנגד, אי ביצוע ניתוח והכרעה עובדתית בסכום המזונות שנפסקו כמזונות אישה, החזר כספי הלוואה לגרושה, זכויות סוציאליות, טענות לגבי זכויות ברכבים ואיזון שלוש סירות וטענות לגבי אי פסיקת הוצאות.
בולט לעין כי שתי נקודות עיקריות בפסק הדין מופיעות רק בערעור שכנגד, ולא עולות כלל בערעור העיקרי. הכוונה למזונות אישה והחזר כספי ההלוואה לגרושתו (ראה סעיפים 3(ה)+(ח) לעיל).
משכך, לו רצה המשיב לתקוף קביעות אלה בפסק הדין קמא, היה צריך להתכבד ולהגיש כתב ערעור עצמאי, אך לא במסגרת כתב ערעור שכנגד, שצריך להיות בעל זיקה כלשהי לכתב הערעור העיקרי.
לכן נקודות אלה בכתב הערעור שכנגד דינן להידחות על הסף.
מעבר לצורך אציין כי גם לא היה מקום להתערב בנקודות אלה בפסק הדין קמא.
בכל הקשור לסכום מזונות שנפסק לגבי העבר, ציינה השופטת בפסק הדין קמא (ראה ציטוט בסעיף 3(ה) לעיל), כי אין מדובר בסכום מזונות ששולם ביתר כשלעצמו, לאור רמת החיים של הצדדים ורמת השתכרות המשיב. זאת למרות תחושה לא נוחה שדמי המזונות שימשו לצרכים אחרים.
איני סבור כי נפלה טעות בהחלטה זו של השופטת קמא בנסיבות המקרה דנן.
בכל הקשור להחזר ההלוואה לגרושה, קבעה השופטת קביעה עובדתית (ראה סעיף 4(ח)(1) לעיל) כי אכן היה החזר הלוואה כאמור (13,000 ₪) ששולם בתקופה המשותפת עד לסיום ההלוואה וביחס לתקופה המשותפת. לכן לא היה מקום בכל מקרה להתערב בקביעה זו, מכח כלל אי-התערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, שהנדון אינו בכללם.
יתר טענות הערעור בערעור שכנגד עוסקות בנושאים בעלי זיקה עניינית לנושאי הערעור העיקרי, ואפילו שאינה הדוקה. לכן אין מקום לסלק נקודות אלה בערעור שכנגד על הסף.
כך היא גם הטענה בערעור שכנגד, לעניין אי פסיקת הוצאות בתובענה קמא, הגם שסוגית ההוצאות לא נכללה במסגרת הערעור העיקרי. הטעם לכך נעוץ בעובדה, שככל שיתקבל הערעור שכנגד, ממילא יהיה צורך לבחון מחדש את סוגיית ההוצאות. לכן במסגרת ערעור
--- סוף עמוד 23 ---
שכנגד ניתן לטעון גם לענין פסיקת או אי פסיקת הוצאות בהליך קמא, הגם שטענה על אודות ההוצאות לא נטענה בערעור העיקרי.
ראה לעניין זה:
ע"א 5008/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מגן דוד אדום [פורסם בנבו] (החלטה מיום 14/6/17).
ע"א 2266/14 ילין נ' אם תרצו ציונות או לחדול [פורסם בנבו] (החלטה מיום 29/9/14).
ע"א 3507/03 כץ נ' מידד [פורסם בנבו] (פסק דין מיום 20/7/03).
19. נקודה אחרונה בבקשה לסילוק על הסף היא הטענה כי לא ניתן במסגרת הערעור שכנגד לכלול משיבים שכנגד שאינם כלולים בערעור העיקרי, והכוונה היא למשיבים שכנגד 2-3 (אימה של המערערת העיקרית ובן זוגה).
סבורני כי גם בכך צודקת המשיבה שכנגד.
נפסק כי לא ניתן להגיש ערעור שכנגד נגד בעל דין שלא ערער בערעור העיקרי.
ראה לעניין זה:
אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, עמ' 1074.
בש"א 3868/90 [פורסם בנבו] המוזכרת לעיל.
לכן, טענות המערער שכנגד בערעור שכנגד המופנות כלפי המשיבים שכנגד 2-3, שאינם מערערים בערעור העיקרי, אין מקומם בערעור שכנגד (לעניין הטענות של המשיב/המערער שכנגד נגד המשיבים שכנגד 2-3 ראה סעיף 8(ג) לעיל).
לו רצה המשיב לתקוף את העובדה, כי בית משפט קמא לא פסק בפסק הדין במישרין נגד המשיבים שכנגד 2-3, היה צריך לעשות זאת בערעור נפרד.
משלא עשה כן, לא ניתן לדון בכך במסגרת ערעור שכנגד, כשהמשיבים שכנגד 2-3 אינם מערערים עיקריים בו.
העובדה כי מדובר באמה של המערערת ובן זוגה, אינה מועילה למשיב, שכן מדובר בישויות משפטיות נפרדות.
לכן טענות המשיב במסגרת הערעור שכנגד נגד המשיבים 2-3, להידחות על הסף.
מעבר לצורך גם אומר שלא ברורה התעקשותו של המשיב, הבאה לידי ביטוי בטענתו לענין אי פסיקה נגד המשיבים 2-3 במסגרת פסק הדין, שהרי דמי שימוש כבר נפסקו לזכותו ולחובת המערערת, כך שאינו ניזוק כספית מאי פסיקה במישרין של דמי השימוש נגד המשיבים 2-3.
--- סוף עמוד 24 ---
20. לסיכום יאמר כי הבקשה לסילוק הערעור שכנגד על הסף מתקבלת בשלוש נקודות בלבד, כדלקמן:
א. מזונות אישה.
ב. החזר ההלוואה לגרושה.
ג. טענות הערעור נגד המשיבים שכנגד 2-3.
רוב הערעור שכנגד נותר על כנו, ונבררו להלן.
הערעור העיקרי
התקופה הקובעת
21. הטענה הראשונה בערעור העיקרי נוגעת לקביעת התקופה הקובעת (ובנקודה זו גם מערער המשיב במסגרת הערעור שכנגד).
כזכור השופטת קמא קבעה את התקופה הקובעת לעניין איזון המשאבים, מיום נישואי הצדדים בתאריך ... ועד לחודש יולי 2013, סיום העסקת המערערת בחברה של המשיב, והגשת תביעות האישה למזונות ולשמירת זכויות, סך הכל כשש שנים (ראה סעיף 4(ה) לעיל).
22. ברגיל תחילתה של התקופה הקובעת היא יום הנישואין וסיומה הוא יום הגירושין. יחד עם זאת, לעיתים יהיה נכון להכיר בטענת בן זוג, כי יש למתוח לאחור את תחילת התקופה הקובעת, היינו טרם הנישואים, או להקדים את מועד סיומה, עוד בטרם הותרו הנישואים.
23. אמות המידה שנקבעו בפסיקה "למתיחת" תחילת התקופה הקובעת לאחור, טרם הנישואין, הן כדלקמן:
א. האם ומתי הולידו בני הזוג צאצאים. האם רק לאחר הנישואין או שמא קודם לכן?
ב. מנהגי שיתוף בין בני הזוג במהלך התקופה שטרם הנישואין והשוואה לתקופה שלאחר הנישואין.
ג. משך התקופה הראשונה (שלפני הנישואין) יחסית לתקופה הכוללת של החיים המשותפים.
ד. משך התקופה הראשונה באופן מוחלט.
--- סוף עמוד 25 ---
ה. טיב יחסי בני הזוג במשך כל אחת מן התקופות, והאם מעמד הנישואין היה אירוע מכונן ביחסי בני הזוג אם לאו?
באשר להקדמת מועד סיום התקופה הקובעת, בית המשפט רשאי להקדימו אף טרם התרת הנישואין, כאשר קיים קרע בין בני הזוג, וזאת כנלמד מסעיף 5א(א)(2) לחוק יחסי ממון.
מהו "מועד הקרע"?
הקרע ייתכן במספר מישורים:
קרע פיזי – ובכלל זה יציאה מבית המגורים, הפרדת מגורים, נקיטה בהליכים משפטיים.
קרע כלכלי – ובכלל זה הפסקת ניהול משק הבית במשותף.
קרע זוגי – ובכלל זה הפרת נאמנות מצד בן הזוג, אלימות בין בני הזוג, הגשת תלונה במשטרה על אלימות ועוד.
לבית המשפט שיקול דעת בנדון, בהתאם לנסיבות המקרה שבפניו.
לעניין האמור בסעיף זה ראה סיכום ההלכה הפסוקה:
נסים שלם יחסי ממון ורכוש - הדין והפסיקה, פרקים 9-10, עמ' 155-166.
24. במקרה דנן טוענת המערערת כי יש להתחיל את התקופה הקובעת טרם נישואי הצדדים, החל מהמועד בו החלו להתגורר יחדיו בחודש ינואר 2007, ולקבוע כי מועד סיומה של התקופה הוא ביום התרת הנישואין בתאריך 14/4/15.
מן העבר השני טוען המשיב (המערער שכנגד) כי סיום התקופה צריך להיות בעת הקרע הכלכלי שבין בני הזוג, שהיה עם הוצאתה של המערערת מהחשבון המשותף ביום 18/10/12, ולא בחודש יולי 2013 כקביעת השופטת קמא.
25. השופטת קמא הייתה מודעת לכל ציוני הדרך הקובעים בחייהם של בני הזוג, והיא פירטה אותם בסעיף 17 לפסק הדין כדלקמן:
" להלן התאריכים הרלבנטיים לענייננו:
ינואר 2007- תחילת המגורים המשותפים.
2007 - נישואי הצדדים.
אוקטובר 2007- הכנסת האישה לחשבון המשותף.
18.10.12 – הוצאת התובעת מהחשבון המשותף.
29.11.12 בקשה לעריכת חישוב מס נפרד.
אפריל 2013- עזיבת התובעת את הבית.
--- סוף עמוד 26 ---
יולי 2013- סיום העסקה בחברה. הגשת תביעות האישה למזונות ותביעה לשמירת זכויות.
יולי 2014- הגשת תביעות האיש רכושית והתרת נישואין.
14.4.15- התרת נישואין".
בסופו של יום, ולאחר הפעלת שיקול דעתה תוך שמנמקת את עמדתה, קבעה השופטת קמא בסעיף 18 לפסק הדין את התקופה הקובעת מיום הנישואין ועד לחודש יולי 2013, מועד בו ראתה את "סתימת הגולל" על חיי הנישואין שבין הצדדים, עם הגשת התביעות על ידי התובעת.
בלשונה של השופטת קמא:
"לאחר ששקלתי את הדברים ולאור העובדה כי האישה הוכנסה לחשבון המשותף מיד בסמוך לנישואין (אוקטובר 2007 - עמ' 42 ומסמך ת/7) ולא קודם לכן, לראות ביום הנישואין את המועד לתחילת חישוב האיזון.