כפועל יוצא ממעמדה של תכנית בניין עיר כחיקוק, הרי שבית המשפט הוא זה המוסמך לפרשה. ועדת הערר טענה כי הלכה היא כי בית המשפט ימעט להתערב בשיקול דעתן של רשויות התכנון כיון שמדובר ברשויות מתמחות ומקצועיות. אכן כך הם פני הדברים בכל הנוגע להחלטות ועדת הערר כגוף תכנוני. אולם, אף שזהו הכלל, אין כוחו יפה בנוגע לפרשנותה של תכנית בניין עיר, שזהו תפקידו של בית המשפט כפי שציינה כב' השופטת מ' נאור בעניין השתתפויות בנכסים, בקבעה (בפסקה 8 לפסק דינה): "פרשנות הדין לרבות פרשנותן של תוכניות ובכללן תוכנית מתאר ארצית הרי מסורה בסופו של דבר בידי בתי המשפט שהם הם לעולם, הפרשנים המוסמכים של הדין", והוסיפה בע"א 8797/99 חנן אנדרמן נ' ועדת הערר המחוזית לפי חוק התכנון והבניה - חיפה, פ"ד נו(2) 466 (2001, להלן: עניין אנדרמן, בעמ' 474, בפסקאות 15-14 לפסק דינה):
"אכן, בית-המשפט לעניינים מינהליים, כמוהו כבג"ץ, לא ישים עצמו במקומן של ועדות התכנון, ולא ישקול במקומן שיקולי תכנון.... בית-משפט מינהלי בוחן את חוקיותה של תכנית בניין עיר. בדומה, מכריע הוא, כמעשה שבשיגרה, בשאלת פרשנותה. תכנית היא חיקוק....בית-המשפט הגבוה לצדק הכריע לא אחת בשאלת פרשנותן של תכניות בניין ... אוסיף ואומר כי השקפתי היא שבתי-המשפט לערכאותיהם השונות הינם, לעולם, הפרשנים המוסמכים של הדין, לרבות תכניות בניין עיר שהן כאמור חיקוק.... לאור האמור השאלה, לדעתי, איננה אם יש מקום להתערב בשיקול-הדעת של ועדות התכנון בפרשנות התכנית. אל לנו לשאול אם החלטת ועדות התכנון שקבעו כי "הוסטל" הוא "מרפאה" חורגת ממיתחם הסבירות. השאלה שעלינו להציג לעצמנו היא בפשטות, אם ה"הוסטל" הוא בגדר "מרפאה". השאלה הטעונה הכרעה היא מה פרשנותה הנכונה של התכנית החלה, וההכרעה בשאלה זו מסורה בידי בתי-המשפט"
(הדגשה שלי – מ' א' ג').
בעניין אדרי-אל, הדגישה כב' השופטת א' חיות כי כיון שמדובר בפרשנות חיקוק הפרשנות נתונה לבית המשפט, ולעניין זה אין עדיפות לפרשנות רשויות התכנון. וכך קבעה בפסקה 14 לפסק דינה:
"ודוק – אין מדובר בהתערבות בשיקול הדעת המסור למוסדות התכנון כגופים מקצועיים לקבוע את הוראות התכנית בהליך התכנוני הקבוע בחוק, התערבות
--- סוף עמוד 20 ---
אשר בה נוקטים בתי המשפט מידה של צמצום .....עניין לנו בשאלת פירושן הנכון של הוראות התכנית על מנת לבחון האם היתר בנייה שהוצא על-ידי רשות רישוי מקומית תואם את התכנית."
רשויות התכנון אכן מומחיות בתכנון והצגת ההשלכות של אפשרויות תכנוניות שונות. אך הבחירה ביניהן, אינה עוד תכנונית אלא מדובר בשאלה פרשנית. בעניין נקר עמד על כך כב' המשנה לנשיא, השופט מ' חשין בקבעו (שם בעמ' 648):
"לעניינם של "חיקוקים" – ובהם תכניות מיתאר – מה שמתפרסם הוא הדין המחייב ומה שאינו מתפרסם אין הוא דין. ומשמתפרסם הדין המחייב, ניתק טבורו מיוצרו-מחוללו ופירושו אינו ניתן אלא לבית-המשפט הוא לבדו".
כב' השופט ע' פוגלמן בעע"מ 241/12 ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' פז בית זיקוק אשדוד בע"מ (פורסם בנבו, 2012, להלן: עניין בית זיקוק אשדוד), עמד על ההבחנה בין החלטות תכנוניות בהן בתי המשפט ימנעו מהתערבות, לבין פרשנות של תכניות שם התפקיד נתון לבית המשפט (שם, בפסקה 12 לפסק דינו):
לעניין אמת המידה לביקורת שיפוטית על החלטותיהם של מוסדות התכנון, יש להבחין בין שני סוגי החלטות: בעוד שעל החלטות בעניינים תכנוניים-מקצועיים המסורים לשיקול דעתן של רשויות התכנון תחול ביקורת שיפוטית התחומה לעילות ההתערבות במעשה המינהלי ....שונים הם פני הדברים ביחס לפרשנות של הוראה בתכנית; שכן בית המשפט הוא לעולם הפרשן המוסמך של דברי חקיקה, ותכניות מתאר בכללותם"
(הדגשה שלי – מ' א' ג')
עוד ראו לענין זה: בג"ץ 4253/02 ראש עיריית טבריה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 לפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור, פורסם בנבו (2009); עניין גליק; עניין ברגר נ' הוד השרון, ועניין שוחט).
7.2. פרשנות תכליתית של תכניות מתאר
נקודת המוצא בפרשנות תכנית מתאר, כפרשנות של דברי חקיקה אחרים, היא לשון התכנית, לה יש להעניק את המשמעות המקובלת והרגילה (ע"א 10213/03 מרחבי השרון בע"מ נ' דוד מייזליק (פורסם בנבו, 2006); עניין שוחט, שם). נוסף על כך, מתפקידו של בית המשפט להתחקות אחר תכליתה של התכנית ולהעניק לה פרשנות המגשימה את מטרתה ( על פרשנות תכליתית של תכניות מתאר ראו, בין רבים: עניין ראשד, בעמ' 416 לפסק הדין; עע"מ 10277/06 חברת פנינת אילת בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז הדרום, (2010) [פורסם בנבו] ; עע"מ 49/12 ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית נ' חברת דניאל יצחקי תעשיות עץ בע"מ (פורסם בנבו, 2012) [פורסם בנבו] עניין שוחט בפסקה 40 לפסק הדין. עמדה על כך כב' השופטת א' חיות בעע"מ 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (פורסם בנבו, 2009, להלן: עניין אדרי-אל), בקבעה: