פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1. הערעורים שלפנינו מדגימים היטב את התובנה החביבה על עורכי דין – מאחורי כל תקנת שוק מסתתרת תביעת נזיקין גדולה.
--- סוף עמוד 4 ---
מסכת מרמה וזיוף של שטר חוב הסתיימה במכר מקרקעין שהיו בבעלות אדם, ללא ידיעתו, לידי רוכשים תמי לב. המכר נעשה לאחר הליך הוצאה לפועל של שטר החוב המזויף, שבסופו הורה ראש ההוצאה לפועל על מכר המקרקעין לטובת האוחז בשטר המזויף. המכר הושלם בלשכת רישום המקרקעין. כשליש מדמי המכר שולמו לאוחז בשטר המזויף. יתרת דמי המכר הועברה במרמה לידי גורם עברייני אחר, שהתחזה לבעלים המקוריים של המקרקעין שנמכרו. בית המשפט המחוזי קבע כי רוכשי המקרקעין נהנים מתקנת השוק, ולכן המקרקעין עברו לבעלותם כשהם נקיים מכל זכות אחרת. עוד נקבעה רשלנותם של שני כונסי הנכסים בהליך ההוצאה לפועל ושל רשם המקרקעין. בגין רשלנות זו נקבע כי עליהם לשאת בחלק מהאחריות לנזקי האדם שהפסיד את המקרקעין ואת דמיהם. מכאן הערעורים שלפנינו.
א. רקע
2. המקרקעין מושא ההליך נרשמו בלשכת רישום המקרקעין בשנת 1950 על שם סעדיה בן סעדיה צבירי, אדם שנפטר בשנת 2005 (להלן: המקרקעין והמנוח בהתאמה). כנהוג באותה תקופה, בפנקס נרשם שמו של המנוח בלבד, ללא תוספת של מספר זהות או דרכון. בשנת 2000 הגיש המערער בע"א 6894/15 (להלן: מערער 1), עורך דין במקצועו, שטר חוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. שם החייב על פי שטר החוב היה כשמו של המנוח, ונלווה לו מספר דרכון. לימים התברר כי מדובר בשטר מזויף וכי מערער 1 לא ידע על הזיוף. הבקשה בהליך ההוצאה לפועל הוגשה בשמה של חברה שהייתה מצויה בבעלותו של משיב 5 בע"א 6894/15 (להלן: המשיב). המשיב הוא שמסר למערער 1 את השטר ושכר את שירותיו לשם מימוש השטר. להלן נתאר בתמצית נקודות ציון מרכזיות בהשתלשלות העניינים, החל מיום הגשת הבקשה לביצוע השטר בלשכת ההוצאה לפועל. לעת דיון והכרעה נפרט יותר ככל שהדבר יידרש.
א. במסגרת טיפולו של מערער 1 בשטר נרשם צו עיקול על המקרקעין. מערער 1 מונה ככונס נכסים לשם מימושם, ואושרה בקשתו לפרסם הזמנה להציע הצעות לרכישתם. בשלב זה של הדברים ביקש מערער 1 מראש ההוצאה לפועל (כפי שנקרא אז רשם ההוצאה לפועל) להשתחרר מתפקידו בשל "סכסוך שנתגלע בין המבקש למנהל הזוכה", והגיש בקשה למנות תחתיו את המערער שכנגד בע"א 8116/15 (להלן: מערער 2) לכונס הנכסים. מערער 2 והמשיב היו חתומים אף הם על הבקשה.
--- סוף עמוד 5 ---
בית המשפט המחוזי קבע את הקביעות הבאות, שהובילו בסופו של דבר להטלת אחריות על מערער 1: מערער 1 לא עדכן את ראש ההוצאה לפועל ואת מערער 2 בדבר ספקות שהיו לו ביחס להתאמה בין החייב על פי שטר החוב לבין הבעלים הרשום של המקרקעין – ספקות שהובילו בסופו של דבר לבקשתו להשתחרר מתפקידו; בשלב כלשהו פנה אל מערער 1 מתווך מקרקעין (להלן: המתווך) והציע לו למכור לו את המקרקעין ללא מכרז ובניגוד לדין. מערער 1 העיד כי סילק אותו ממשרדו ואיים עליו כי יקרא למשטרה, אך לא עדכן את ראש ההוצאה לפועל על כך; מערער 1 לא ערך בירורים נדרשים, כגון כתובתו של החייב על פי שטר החוב; מערער 1 האציל את חובת המצאת המסמכים וההחלטות בהליך לידי המשיב; הוא מילא באופן שגוי טפסים ובקשות בהליך ההוצאה לפועל; הוא מסר מידע מטעה לראש ההוצאה לפועל ביחס לשווי המקרקעין.
ב. מערער 2 אף הוא עורך דין במקצועו. במסגרת טיפולו בכינוס הנכסים הזמין את הציבור להציע הצעות לרכישת המקרקעין וקיבל שלוש הצעות – אחת מטעם המתווך, אחת מטעם אחיינו של המתווך ואחת מטעם משיבים 9-6 בע"א 6894/15 (להלן: הרוכשים). בסופו של דבר זכתה הצעת הרוכשים, שעמדה על סך של 375,000 דולר. ראש ההוצאה לפועל אישר את הסכם המכר לפי בקשתו של מערער 2, לאחר שהאחרון הגיש אישור בדבר מסירת מסמכי המכר לידי המנוח באמצעות שליח מטעמו. מערער 2 העביר לידי המשיב סך של 390,000 ש"ח מתוך התשלום שהתקבל עבור המקרקעין. בית המשפט המחוזי קבע גם את העובדות הבאות, שעמדו ביסוד הטלת האחריות על מערער 2: האחרון ניהל את הליך ההתמחרות ואת בחירת ההצעה הזוכה באופן לקוי; הוא העביר את דמי הפדיון למשיב, ולא לחברה הזוכה על פי השטר; הוא העביר חלק מן התשלום לידי המשיב לפני שהיה רשאי לעשות זאת.
ג. מערער 2 שלח מכתב לכתובת שנחזתה להיות כתובתו של החייב לפי השטר, ובו הזמין את אותו אדם לקבל את יתרת דמי מכר המקרקעין. כעבור כשבוע וחצי הופיע במשרדו אדם שנחזה להיות המנוח, מלווה באדם נוסף. מי שנחזה להיות המנוח הזדהה באמצעות דרכון, שמספרו שונה ממספר הדרכון שצוין על גבי שטר החוב ובתיק ההוצאה לפועל. מערער 2 העביר לידי המתחזה, שזהותו אינה ידועה עד היום, סך של 796,800 ש"ח באמצעות שלושה שיקים. עבירות השיקים לא הוגבלה בצורה כלשהי, כגון הוספת המילים "למוטב בלבד" על גביהם. מערער 2 אף לא ביקש מהמתחזה וממלווהו לחתום על תצהיר זיהוי כלשהו.
--- סוף עמוד 6 ---
ד. מערער 2 פנה ללשכת רישום המקרקעין והציג את צו המכר שהוציא ראש ההוצאה לפועל, המורה ללשכת רישום המקרקעין להעביר את הזכויות בהם לידי הרוכשים. סגן רשם המקרקעין הורה למערער 2 לצרף, כתנאי להשלמת הרישום, שני תצהירי זיהוי: תצהיר מטעם המנוח המלמד על הקשר שלו למקרקעין, ותצהיר מטעם אדם זר, היכול להעיד על הקשר של המנוח למקרקעין. כן התבקש צירופם של מסמכים המוכיחים את הקשר של החייב על פי שטר החוב למקרקעין. תכלית דרישת התצהירים והמסמכים הנוספים הייתה לוודא כי החייב בהליך ההוצאה לפועל הוא אכן המנוח, שעל שמו רשומים המקרקעין בפנקס הזכויות, ולהראות כי לא מדובר באנשים שונים בעלי שם זהה. נזכיר כי בפנקס הזכויות נרשם שמו של המנוח בלבד, ללא מספר תעודת זהות או דרכון. לפיכך לא ניתן היה לוודא כי החייב על פי השטר הוא בעל המקרקעין לפי מספר הזיהוי של החייב.
מערער 2 המציא לרשם המקרקעין – הוא המערער בע"א 8308/15 – שני תצהירים. הראשון נחזה להיות חתום על ידי המנוח ומאומת על ידי מערער 1. התצהיר התברר לימים כמזויף. התצהיר השני הוגש מטעם מערער 2 עצמו, ובו העיד על כל השתלשלות הליך ההוצאה לפועל וכינוס הנכסים ביחס למקרקעין. לא הומצאו כל מסמכים נוספים המעידים על קשר כלשהו של החייב על פי שטר החוב למקרקעין. למרות זאת אישר רשם המקרקעין את העסקה, והבעלות במקרקעין נרשמה בפנקס על שם הרוכשים. סופו של סיפור המעשה ותחילת סיפור ההליכים המשפטיים – פניית יורשי המנוח (הם המערערים בע"א 8116/15) ללשכת רישום המקרקעין מספר שנים לאחר פטירתו, והגילוי כי המקרקעין נמכרו לרוכשים ללא ידיעתם.
ב. הליכים קודמים וטענות הצדדים