גרסת המשיב לגבי הסודות שברשותו
ראשית מצביע המשיב על היותו מנהל ברמת ביניים בלבד, ולא בעל תפקיד בכיר כפי שטוענת המבקשת. נציין בנקודה זו כי אין בכך תשובה הכרחית לשאלה האם ברשות המבקש "סוד מסחרי", כיוון שתיאורטית יתכן שגם עובד זוטר יחזיק בסודות שהממונה עליו לא יהיה בקי בהם.
כן מציין המשיב בתצהירו כי הצלחתו של משחק מושפעת ממספר גורמים, אשר לכל אחד מהם תפקיד חשוב. על כך אין חולק אך השאלה הרלוונטית נוגעת ל"כלכלת המשחק" כגורם משמעותי ו"סודי".
המשיב מבהיר כי במסגרת כלכלת המשחק ידוע שאחד הפרמטרים המרכזיים שמבטיחים את חזרתו של השחקן לשחק במשחק הוא האופן שבו שחקן ממוצע מתוגמל. ואולם, ממשיך המשיב ומצהיר: "האופן שבו שחקן מתוגמל יכול להיות רחב ומגוון ולכלול, בין היתר, מעבר בין שלבים, תוספת של "מטבעות" משחק ובונוסים למיניהם וכיו"ב. מדובר בעניין שהוא ידוע לכל מי שעוסק בתחום של כלכלת משחק באינטרנט ולכן הוא אינו ידע סודי או ייחודי של המבקשת. יתרה מכך, כלכלת המשחק נבחנת על יסוד נתוניו הספציפיים של המשחק וקהל היעד של המשחק (בדרך של ניסוי וטעייה) ולכן אין כלכלת משחק של משחק X מתאימה לכלכלת המשחק של משחק Y. כפועל יוצא, לא מדובר ב"נוסחא" ... קשיחה או אקסיומטית של כלכלת משחק מסוימת המשמשת כפלטפורמה לכלל המשחקים הדומים..." (ההדגשה במקור, ראו סעיפים 23-24לתצהיר המשיב).
מכאן שעולות מתצהיר המשיב שתי טענות כנגד טענות המבקשת:
א. אין "נוסחה סודית" של כלכלת המשחק.
ב. אין כלכלת משחק של משחק מסוים ניתנת ליישום לגבי משחק אחר. אי לכך לא ניתן ליישם את כלכלת המשחק של המשחק סלוטומניה על זו של המשחקים של דרגונפליי.
בחקירתו נשאל המשיב על סודיות כלכלת המשחק והשיב באופן הבא:
"מה שאתה אומר שכלכלת המשחק של סלוטומניה והתכניות של פיצ'רים עתידיים לא סודי?
ת. כלכלת המשחק אני מניח סודית אבל אין לי גישה אליהם מדובר בטבלאות ענקיות שאין לי כל דרך לזכור אותן. כל הטבלאות שאני הכנתי הועלו למערכת ג'ירה שיש בפלייטיקה שתפקידה ניהול פרויקטים ושימור ידע וזה משהו שאני כמובן לא לקחתי אתי אבל אני מדבר על כמה שהדברים היו חשופים. המערכת קיימת במיוחד בשביל שתוף ידע בתוך הארגון . אבל אני חושב שפלייטיקה דיברה על זה שאני הייתי חשוף לכל התוכן. כל תוצר סופי שלי הועלה למערכת של שתוף ידע וכל המפתחים וכל צוותי
--- סוף עמוד 11 ---
הפיתוח של מאות אנשים בארגון היו חשופים לזה. יכלו לחפש את הפיצ'ר הספציפי למצוא את המטלה, הרי הפיתוח עובד במטלות לדוגמא להטמיע קונפיגורציה שאני הכנתי.
ש. אם מר סנדלר אמר שאנשים ספורים היה להם סיסמא להיכנס לתיקיות האלה הוא לא אמר אמת.
ת. לתיקיות מסוימות יתכן שכן. התיקיות הרלבנטיות כללו קבצי עבודה שלי. התוצר הסופי היה חשוף להמון אנשים.
ש. התוצר הסופי לא היה סודי.
ת. לא יודע את ההגדרה של הסודיות שלכם".
- עמ' 15, ש' 5-19 לפרוטוקול הדיון.
(ההדגשה שלנו)
מפרוטוקול החקירה עולה כי המשיב מודה שכלכלת המשחק היא אכן סודית. בכך סותר טענה א' העולה מתצהירו. בהמשך סותר הוא בעדותו גם את טענה ב' דלעיל. המשיב מודה שחלק מהעבודה הוא סוג של "ריגול" ביחס למשחקים אחרים, שהם משמעותיים וגדולים. לגבי המאפיין הספציפי של כלכלת המשחק, בניגוד לנאמר בתצהירו, מסכים המשיב שלא ניתן להשתמש בכלכלת המשחק של משחק א' במשחק ב' "כפי שזה", אך הוא אינו פוסל שקיימת אפשרות להתאמה, ולכן חלק מתפקידו היה לשחק במשחקים של מתחרים ולבדוק ולהבין את המנגנונים (עמ' 14, ש' 20-27).
להשלמת ההבנה בדבר מהות "כלכלת המשחק" וסודיותה, ניתן להסתמך על המידע שהתקבל בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקשת מר דרור.
אנו ערות לכך שלנוכח סד הזמנים הקצר, לא הייתה למשיב אפשרות סבירה להביא חוות דעת מטעמו, וב"כ המשיב שמרה על זכותה לעשות זאת. על כן אנו מתייחסות לקביעות המומחה בזהירות המתבקשת, תוך שילוב עם עדות המשיב שהוא עצמו מומחה בתחום כלכלת המשחק, בנוגע ל"סלוטומניה". נזכיר שקביעותנו בשלב זה הן, כאמור, לכאוריות בלבד.
מר דרור עבד תקופה מסוימת בדרגונפליי, שבמהלכה היה אחראי על כלכלת המשחק של מספר משחקים. לא הוכחו מעשים כלשהם שלא כדין מצד מר דרור שהביא לסיום העסקה, או שקיימים יחסי עכורים בינו לבין דרגונפליי שיכולים להטות את חוות דעתו.
מר דרור הסביר בחוות דעתו את המכניקה של משחקי המזל על סוגיהם השונים, כאשר לגבי "כלכלת משחק ציין:
"כלכלת המשחק (בדומה לכלכלת מדינה) מרכיבה את מכלול ההון הפיזי המשחק: זה אשר בידי השחקנים וזה אשר בידי מנהל המשחק. ההון משתנה בין הז'אנרים השונים ויכול להכיל מטבעות במשחק אחד, בניינים באחר, וחרבות ושיקויי קסמים בשלישי. ניהול הכלכלה כולל גם את קביעת "שערי המטבע" של המשחק: כיוון שמשחקים מאפשרי קנייה של הון באמצעות כסף אמיתי, מקבעים שערי המרה בין המטבעות במשחק והשווי שלהם במציאות. בדומה לבנק המרכזי של מדינה, שערים אלו
--- סוף עמוד 12 ---
קבעי ע"י הגוף המנהל את הכלכלה, ומושפעים מביקוש והיצע במשחק".
(עמ' 5 לחוות הדעת)
לאחר מכן הסביר את החלקים של המשחק וביניהם ה"מנוע" (מכניקה הבסיסית של המשחק – שאינה רלוונטית להכרעתנו, והוא גנרי יחסית ולא מהווה "סוד").
החלק האחרון בין רכיבי המשחק הוא ה"פיצ'רים" (features), שהם מאפיינים ייחודיים למשחק. הפיצ'רים עוברים התאמה בזמן אמת למאפייני השחקן השונים (דמוגרפיים, התנהגותיים ועוד). ההתאמה מכונה סגמנטציה. התאמה מרבית לשחקן תבטיח הנאה מרבית ובכך תתרום להכנסות. אשר לאפשרות של "הנדסה לאחור" של אותם הפיצ'רים "יהיה קשה עד בלתי אפשרי ללא שיתוף פעולה של אדם המכיר את הסגמנטים וההתאמה של הפיצ'רים אליהם: המאמץ הכולל הנדרש יעלה הלכה למעשה בעשרות מונים על המאמץ הנדרש להמציא ולהתאים פיצ'רים ייחודיים חדשים" (עמ' 8 לחוות הדעת).
מסקנתו של מר דרור היא שהמשיב מחזיק ב"סוד מסחרי" המקנה יתרון למתחרה ויאפשר לה לקבל "מן המוכן" תוצר של עבודה רבה שהושקעה בידי פלייטיקה ושהמתחרה לא תוכל לקבל בדרך אחרת (ללא השקעת שעות רבות וסכומי כסף משמעותיים). העברת הידע למתחרה תיצור יכולת לחקות את מוצרי פלייטיקה ואף לצפות את פיתוחיה העתידיים ואת השיפורים המתוכננים במוצריה ולהיערך לכך מראש (סעיף 9 לחוות הדעת, מסקנות).
במהלך הדיון נשאל מר דרור על השוני הקיים בין הידע בכלכלת המשחק (של משחק מסוים) לבין ידע שנרכש כתוצאה מניסיון ועבודה יום-יומית והשיב:
"החשש שלי במקרה הספציפי הזה הוא שהידע מבוסס על פיצ'רים שפותחו ע"י המבקשת והידע של המשיב הוא למעשה ביכולת להתאים את אותם פיצ'רים ייחודיים לכלכלות של משחקים ייעודיים.