עמדה זו מקובלת עלי בתיק זה ואני נותן אמון בכרטסת שלא נסתרה ובמסמכים הנלווים לה כאשר הנתבעים מצידם לא הציגו כל ראיה סותרת אחרת מלבד טענות בעלמא.
זאת ועוד:
הנתבעים טענו כי רכשו דלקים גם מספק נוסף וכי חלק מתעודות המשלוח אינן מהימנות. כפי שהצהיר גם כן הנתבע 3:
"ש. אתה אומר שלא יכולת לבדוק אם התעודות נכונות או לא.
ת. כשהסתכלתי עליהן, ראיתי שהחתימות לא שלי, לא של הבן שלי ולא של השותף שלי...יש חלק מתעודות המשלוח שלא קיבלנו. לא פסלתי את כולן"
שעה שדרישת החוב של התובעת נסמכת על ראיות בכתב, ובהינתן ההודאה מצד הנתבעים כי אכן סיפקה התובעת דלקים ומוצרים לתחנת הדלק שבאחזקתם, שהרי נטל הבאת הראייה כי חובם נפרע ולחלופין אינו נכון, מוטל לפתחם של הנתבעים. ואולם, בדומה ליתרת הסכם החוב, בו דנתי לעיל, לא הביאו הנתבעים כל ראשית ראייה בתמיכה לטענותיהם.
לטענתם, משבאו אל התחנה בשנת 2007, מצאו כי כלל מסמכיהם נעלמו (ולכך ראה עמ' 49 ש-26), וכדבר שלא ניתן לו כל הסבר מצדם, נמנעו מהמצאת ראיות בתמיכה לכך שאכן רכשו דלקים מספק נוסף בתקופה הרלוונטית לדרישת החוב של התובעת. משכך, התקשיתי לתת אמון בגרסתם שממילא נשמעה בפניי כבלתי מהימנה ואף לא סבירה בעליל. שכן, בהינתן הסכסוך בינם לבין התובעת, ניתן היה לצפות כי ישמרו בידיהם ולו ראשית ראייה בתמיכה לטענותיהם, וזאת אף בשים לב להתמשכות ההליכים בתביעה דנן. אף אציין כי נשמעה תמוהה בפניי הטענה כי השאירו מסמכיהם בתחנה אותה עזבו, ואף לכך כאמור לא הובאה כל ראייה. משכך מצאתי שיש לדחות טענתם כנגד קיומו של החוב.
ב. עם זאת, שאלה נפרדת היא כאמור- מי יש לחייב בגין החוב שנצטבר?
באשר לנתבעת 1- אין ספק שעה שהיא זו שמהווה את האישיות המשפטית שקיבלה המוצרים, ובנוסף לכך אף ישנן 9 המחאות, בסכום כולל של 469,434 ₪ שנמשכו מחשבונה של זו לטובת התובעת וחוללו (ולכך ראה נספח יג לתצהיר התובעת) שהרי כדין יש לקבל את מרכיב זה של סכום התביעה כנגדה.
באשר לנתבע 2- הוא כאמור זה שהחזיק במחצית זכויות הבעלות בתחנה ובנוסף גם במחצית זכויות הבעלות בקרב הנתבעת 1. מנגד, אין ולא נשמעה כל טענה לפיה הוא היווה גורם פעיל בהפעלת התחנה. לפיכך יש לבחון האם ניתן לייחס לו החוב. וזאת משתי הסיבות שלהלן;
כבעליה של הנתבעת 1- הדבר מהווה דה פקטו הרמת מסך. ואולם, התובעת מסיבותיה שלה, לא טענה לעניין זה כל טענה, ובפרט אציין כי לא מצאתי כי יסודות העילה התקיימו שעה שלא הוכח כי זה היה מודע להתנהלות הנתבעת 1 כפי שהדבר נדרש בס' 6(א) לחוק החברות.