2. אין לתובעת כל עילת תביעה נגד הנתבעים או מי מהם, כאשר תחנת הדלק היתה מוחזקת בידי כונסת הנכסים, עו"ד עדינה וייל והוסכם כי כונס הנכסים המפעיל עו"ד יורם אבירם יפעיל אותה בעצמו ללא שום זכות או סמכות להעבירה לאחרים. משכך, אם קיימת עילת תביעה כלשהי, זו כנגד כונס הנכסים שלא נקט בשום אמצעי נגד הנתבעים או מי מהם.
3. ההסכם מיום 1.5.03 וכן גם ההסכם שנטען שנעשה כביכול בע"פ לאחר שזה מיום 1.5.03 לא אושר על ידי לשכת ההוצל"פ בטלים ומבוטלים ונוגדים את צו כינוס הנכסים. התובעת לא יכלה להעביר לנתבעים או למי מהם מה שלא היה בידיה ולכן היא גם לא זכאית לקבל תמורה בגין ההסכם שבוטל.
4. מי שהתיימר כביכול למסור חזקה בתחנה, היה כונס הנכסים המפעיל עו"ד אבירם יורם, אשר ביקש אישור ראש לשכת הוצל"פ להסכם ובקשתו נדחתה. הוא היה הצד העיקרי בהסכם מיום 1.5.03 ומיום 5.5.03 והוא כלל לא הגיש תביעה נגד הנתבעים ולא צורף כצד להליך. אי צירופו מהווה לטענת הנתבעים פגם מהותי. התובעת אינה יכולה לתבוע בשם כונס הנכסים אפילו מונה לבקשתה ולכן דין תביעתה להידחות.
5. הטענה לפיה התחייב בשארה להסכם בע"פ לשלם סך 700,000 ₪ אחרי שראש ההוצל"פ דחה את הבקשה לאיסור ההסכם מיום 1.5.03, דינו להידחות. לא פורט מה תוכנו של אותו הסכם, מתי הגיעו הצדדים להסכם כזה, מה היו תנאי ההסכם לאחר שראש לשכת ההוצל"פ לא אישר אותו. התובעת לא הבהירה מדוע בשארה ז"ל צריך לשלם חוב ישן של חביב לגל, כאשר בשארה שילם לבנק ו/או התחייב לשלם לבנק, סכום החוב בסך של 2,000,180 ₪, סכום העולה כשלעצמו על שווי מחצית התחנה שרכש.
6. התובעת כזכור פתרה את החייב העיקרי מתשלום החוב אותו היא תובעת מהנתבעים. אין כל סבירות לגירסת התובעת המנסה לאכוף הסכם בלתי חוקי הנוגד צו כינוס אשר היא עצמה לא קיימה אותו. מאחר והתובעת בחרה לסגור את תיק ההוצל"פ כנגד החייב העיקרי, היא פטרה אותו מחובותיו או לחילופין גבתה ממנו את החוב בעקבות הסדר מסויים אין הצדקה לחייב את הנתבעים לשלם לה דבר.
7. גירסת התובעת לכתב התביעה כי בשארה ז"ל חייב סך של 575,000 ₪ מתוך 700,000 ₪ נתבעים לאחר ששילם סך של 125,000 ₪ בלבד, מתעלמת מהעובדה שההסכם או ההתחייבות לתשלום הסכום 700,000 ₪ לא אושר על ידי ראש ההוצל"פ.
הנתבעים טוענים כי בחקירתו הנגדית נציג התובעת מר אמנון רופא התכחש לתשלום חוב התובעת לבנק מרכנתיל בסך של 200,000 ₪ ואולם בחקירתו בבית משפט השלום בתיק אחר שמספרו 2563/04 מיום 24.5.09 הודה כי התובעת היתה חייבת 200,000 ₪ לבנק מרכנתיל וכי עורך הדין שלה (עו"ד אבירם) אף שלח המחאה לכונסת הנכסים עוה"ד וויל לטובת בנק מרכנתיל ע"ס 200,000 ₪, המחאה שנגרסה לאחר שהסך של 200,000 ₪ שולמו על ידי בשארה במקום התובעת לבנק מרכנתיל. מדובר בעדות בלתי אמינה וזאת לאחר שהעד רופא הודה בבית משפט השלום בעכו שבשארה שילם במקום התובעת את חובה לבנק מרכנתיל בסך 200,000 ₪ והודה שהתובעת לא שילמה חוב זה.
לעומת זאת, בתיק הנוכחי נתן עדות שקרית הנוגדת את פסק הדין של השופט עמית יצחק בתיק בעכו ואף את עדותו שלו וציין כי התובעת לא הייתה חייבת לעוה"ד וויל "אגורה שחוקה".
תחנת הדלק היתה משועבדת במשכנתא בדרגה ראשונה לבנק מרכנתיל כאשר סכום החוב לבנק עלה על מליון שמונה מאות אלף ₪. החוב היה של בעל התחנה מר חביב נג'יב חאג' והתובעת היתה ערבה לו. ביום 20.2.03 ניתן צו כינוס לממוש המשכנתא ובמסגרתו מונתה עוה"ד וויל ככונסת נכסים לצורך מימוש המשכנתא. החזקה בתחנת הדלק היתה מידי כונס הנכסים על פי צו כינוס וזו מעולם לא הסכימה שהתובעת או כונס נכסים, יעבירו את החזקה בתחנת הדלק לצד ג'. לכן ההסכם מיום 1.5.03 היווה הטעיה מצד התובעת לבשארה ונסיון לעקוף את הליך מימוש המשכנתא. מסירת החזקה שנעשתה על ידי התובעת לנתבעת 1 בטלה ומבוטלת ואילולא התחייבות בשארה כלפי הבנק לסלק את החוב (מתוך כוונה לשמור על השקעתו) ואלמלא צווי עכוב למימוש המשכנתא לא יכול היה להשאר בתחנה וזו היתה נמכרת על פי צו הכינוס.
לגבי השיקים של הנתבע 4, מדובר באדם צעיר שאין לו קשר לתחנת הדלק ואין לו כל זכויות בתחנת הדלק ואין לו כל קשר לרכישת דלקים ומדובר בפנית סרק שהוגשה נגדו בחוסר תום לב. התובעת עצמה התחייבה להמנע מלהפקיד המחאות שניתנו על ידו עד להכרעה בתקיפות ההסכם והסכם זה לא נכנס כלל לתוקף.