8. ביחס לחלק השני של התביעה שעילתו אי תשלום בגין דלקים שסופקו היה על התובעת לתבוע את מר חביב חאג' לגבי מחצית החוב הנטען שהרי הוא מחזיק מחצית תחנת הדלק. לא ברור מדוע כל סכום התביעה (המוכחש) בהקשר זה הוגש כנגד הנתבעים בלבד. התובעת נמנעה מלהביא את הספקים שסיפקו את הדלק ולהוכיח את אספקת הדלקים באמצעות תעודת משלוח על ידי העדים שכביכול סיפקו את הדלקים. היה עליה להמציא אישור של מקבל הדלקים על ידי הצגת תעודות משלוח חתומות. לא צורפו חשבוניות או מחירון. חשבוניות צורפו רק לתצהיר העדות הראשית אך עורכם לא הגיע לעדות. לא הוכח גם כי התמורה לא שולמה לה. הנתבעים מפרטים בסיכומיהם כדי להראות שהוצאו תעודות משלוח פיקטיביות כאשר התחנה כבר היתה סגורה או לחלופין כאשר לא היתה כבר אספקת דלקים על ידי התובעת. החשבוניות לטענתה מפוברקות. העד רופא לא יכול היה לתת עדות לגבי קבילותם. לא יכול להיות שהתובעת סיפקה כמויות כאלה של דלקים כאשר מדובר בתחנת דלק קטנה מאוד ופנימית שכל הזמן הפסידה. לא נחתם בין הנתבעת 1 או מי מהנתבעים כל הסכם לאספקת דלקים. מר אמנון רופא לא פירט מה הם הכספים שקיבל ולא פירט כיצד נוצר החוב וכיצד היה יכול להווצר חוב גדול שכזה בפרק זמן כל כך קצר. הכרטסת עליה מבוססת התביעה בהקשר זה לא נערכה על ידי העד ואמינותה מוטלת בספק. לטענת הנתבעים, תעודות המשלוח זוייפו ואינם חתימתם של הגורמים המעורבים. (חתימתו של בשארה ז"ל). כמו כן העד סמי מטעם הנתבעים העיד כי אביו לא היה מעורב באופן פעיל בתחנה ולכן לא סביר כי אדם זקן וחולני שקיבל כלל דלקים. הנתבעים מסכמים שנתבעת 1 אינה חייבת לתובעת דבר וכי אין עילת תביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 5. אין לחייב את היורש פאדי אישית בחובות המוריש (סעיפים 126-127) וזאת בטרם חולק העזבון.
טענות הנתבע 5-
לטענת הנתבע 5, שכאמור נשוי לבתו של הנתבע 3, דין התביעה כנגדו להידחות. בהגנתו, פרס שלל טענות כנגד כשרות ההמחאה (ולכך ראה ס' 5 לסיכומיו) ובין היתר כי המחאות אלא ניתנו ללא הסכמתו וידיעתו. לגרסתו, במועדים הרלוונטים לתביעה, הוא עבד כשכיר בתחנת הדלק, ולא לקח כל חלק בניהולה. לדבריו ההמחאות מולאו שלא על ידו וללא הרשאתו תוך שלא הוכח כי חתם עליהן, וחמור מכך- כי פרטיי המחאת הביטחון מולאו על ידי התובעת שלא תוך זמן סביר ומכאן שזו פסולה ממילא.
הנתבע 5 טוען כי התובעת לא הוכיחה את חתימתו ולא הביא ראיות שיהיה בהן כדי לתמוך בכך. מדובר בזיוף של חתימה ובשיק גנוב. לא הובאו עדים שיש בהם כדי לתמוך בטענותיה אלה. הנתבע 5 טוען כי הטענות כלפיו לא הוכחו וכי יש לחייב מעבר להוצאות גם את ההוצאות שנפסקו בהתנגדות בסך של 3,000 ₪ ומע"מ כדין וזאת גם לאור העובדה שהתובעת סרבה בתוקף למחוק אותו מהתביעה למרות טענותיו.