44. ההשלכות של ניהול הליך פלילי על תאגיד עלולות להיות מרחיקות לכת, ואין להקל בהן ראש. אין מדובר בקנס בלבד, ודאי שלא תמיד מדובר בקנס של מה בכך. התיוג הפלילי עלול להוביל תאגיד לאובדן חוזים או הסכמים שונים אל מול גורמים שלטוניים, ולהרשעה פלילית עלולות להיות השלכות רגולטוריות שונות בנוגע לרישיונות כאלה ואחרים ועוד. לא לחינם הכירה הפסיקה באפשרות שלא להרשיע בדין גם תאגידים [ר' רע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל – פיתוח ונכסים בע"מ נ' מדינת ישראל, המשרד להגנת הסביבה (23.10.2012). ר' גם דנ"פ 8062/12 באותו עניין אשר אישר את ההחלטה ברע"פ].
באותו עניין יש לזכור גם את בעלי המניות, בעיקר בחברות ציבוריות, ואת ההגינות של המשק והרגולטור [והמאשימה היא רגולטור מרכזי במשק] גם כלפיהם, כחלק מההגינות כלפי התאגיד. ברי כי הצד הנהנה מרווחי התאגיד צריך וראוי כי יישא בעלויות פעילותו, הפלילית או העסקית. כמו טעות בשיקול דעת עסקי של דירקטוריון, אשר בסופו של דבר מקטינה את ערך התאגיד ומצמצמת את עושרם של בעלי המניות בגין ההחזקות הרלוונטיות, כך גם מעשים פליליים שיש לייחס לתאגיד ראוי שיגולגלו לפתחם של בעלי המניות [ר' גם א. חביב-סגל, שם, עמ' 147 – 148]. סבורתני כי יש להזהיר על כך מראש, בהתאם לעקרון החוקיות.
45. סעיף 23 בחוק העונשין, אשר מחיל אחריות פלילית על יסוד תורת האורגנים, אינו מגלם את האזהרה הנדרשת, שכן ממנו נגזרת אשמה בעניינו של תאגיד אשר במהלך ניהולו בוצעו עבירות, אך הוא איננו מאפשר, כאמור, הסטת האחריות אל החברה הקולטת בהליך של מיזוג בגין עבירות שבוצעו אצל ובניהול חברת היעד.
46. הנטייה להגיש כתב אישום נגד הנאשמת, שהאורגנים הרלוונטיים שלה הם הנאשמים 2 ו- 3, שהיו אורגנים גם בחברת היעד בזמנים הרלוונטיים, היא כמעט טבעית, ואף קל בנסיבות העניין לנסות לייחס לנאשמת את המוּדעוּת לעבירות שבוצעו על ידי חברת היעד באספקלריה של תורת האורגנים.
עוד יש לציין כי החברות הנדונות בכתב האישום קרובות היו זו לזו בפעילותן העסקית עובר למיזוג, כך עולה לכאורה מהתיאורים בכתב האישום [זאת יש לציין בזהירות המתחייבת מאחר שהדברים אינם מפורשים בכתב האישום אך נלמדים ממנו], וכך עולה גם מִשְמן של החברות. בנסיבות אלה, נראה כי אין זה הוגן שלא להעמיד את הנאשמת לדין.
47. ראשית יש לציין ולהזכיר שוב כי יש הסכמה בין הצדדים כי הליך המיזוג לא ננקט כדי להתחמק מהליכים פליליים. אינני דנה במצב עובדתי זה, וייתכן שאילו היו באות ראיות לתרמית או לניסיון להתחמק מהליכים היינו מצויים בדיון שונה לחלוטין, ויכול שאף היה מקום לדון בעבירות פליליות נוספות בהקשר זה. נוכח האמור, טענות באת כוח המאשימה כי ניתן לבצע הרמת מסך בין חברות שעה שנעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת, אינן רלוונטיות לדיון זה.