"הייתי מוכנה לחתום על דו"ח הועדה, אם כי החתימה היתה קשה עלי מלכתחילה בשל החלטה לסגור את רחוב בר-אילן בשעות-התפילה, שמשמעותה המעשית היא סגירת הרחוב בשבתות. בכל-זאת הייתי מוכנה, כאמור, לחתום בזכות המאמץ שנעשה על-ידי הרוב בועדה להגיע למעין 'עיסקת-חבילה': הציבור החילוני הולך לקראת הציבור החרדי, אבל הציבור החרדי הולך גם לקראת הציבור החילוני: אמנם הרחוב נסגר, אבל תתאפשר תחבורה בהיקף מוגבל בירושלים בהתאם לצרכים ובמסגרת הסטטוס-קוו. היתה גם הבנה שתתאפשר פעילות תרבותית מסויימת שאינה כרוכה בחילול שבת בפרהסיה (כמו פתיחה מבוקרת של תיאטרון ירושלים).
מאז שנתפרסמו המלצות הועדה הסתבר לי, כי אין 'עיסקת-חבילה' וגם לא תהיה. הועדה התנתה במפורש את סגירת רחוב בר-אילן במועדי-התפילות 'בתנאי שיובטחו הסדרי ניידות של הציבור החילוני בהתאם לצרכיו ובמסגרת הסטטוס-קוו', אלא שהתנאי המפורש הזה איננו עומד להתקיים: לא יחול שינוי בהסדרי הניידות וגם לא בפעילות התרבותית, כלומר, מסקנות הועדה יובילו אך ורק לסגירת בר-אילן, אך לא יובילו לתוצאה נוספת כלשהי, שנועדה להקל על חיי הציבור החילוני בבירה ולשפר את איכות-חייו.
אינני יכולה להיתמם, לעצום עיניים, ולומר לעצמי ולאחרים, שמסקנות הועדה הן לרוחי כאשר אני יודעת אל-נכון, שאין הן עומדים להתיישם הלכה למעשה כמקשה אחת. הציבור החילוני שוב מוותר, בפעם המי-יודע-כמה, מבלי שצפויה לו תמורה, למרות התנאי המפורש שהדגישה הועדה, ושעליו בנויות כל המסקנות. אם התנאי אינו בר-מימוש, קורס תחתיו כל הבנין שהועדה ניסתה לבנות על בסיס של התחשבות וסובלנות הדדית.
--- סוף עמוד 130 ---
לכן, כל עוד אין בידי ערובות לקיומו של התנאי, וליישומן של המסקנות בשלמותן, ובבת-אחת, לא אוכל לצרף את חתימתי לדו"ח. אהיה מוכנה לחתום אם יתברר לי באופן שאינו משתמע לשתי-פנים כי עם סגירת רחוב בר-אילן בזמן התפילות, ייושמו בעת ובעונה אחת גם שאר המסקנות של הועדה".
השר רשאי היה לומר, כי בשל דבריה אלה של פרופסור גולן – ודבריהם של שני חברי ועדה אחרים: ד"ר צבי צמרת ופרופסור אליעזר שבייד – לא מצא המלצה מוצקה לפניו ועל-כן החליט להתעלם מהמלצתה של ועדת צמרת מכול-וכול. ולו כך אמר – החרשתי. ואולם השר לא רשאי היה לומר, לדעתי – כפי שאמר בתצהירו – כי התנאי הוא מעורפל ועמום, ועל-כן: אחד, מוצא הוא לנכון להתעלם ממנו, ושניים, מונחת לפניו המלצת רוב חברי הוועדה המורה על סגירת רחוב בר-אילן. ברור לכול, כי למצער מקצת חברי הוועדה סוברים שההמלצה על סגירת רחוב בר-אילן תולה עצמה בקיומה של תחבורה ציבורית בשבת, וכי בהישמט התנאי נופלת אף המלצת הסגירה. כיצד זה יכול אפוא השר לומר כי מורה הוא לסגור את רחוב בר-אילן בהשעינו עצמו על המלצת הוועדה? אתמהה.