--- סוף עמוד 160 ---
השר עיין בדוח הוועדה ובנספחים לו, בתצהירים שהוגשו לבית-המשפט ובהמלצת המפקח על התעבורה והוא שוחח עליהם עמו עובר לקבלת החלטתו מיום 10.7.1996. סיכום הדברים של השר הוא כדלקמן (עמ' 15):
"מן החומר הנוסף שהוצג בפני הועדה, כמו גם מהמלצותיה, לא עולה כי קיים נימוק תעבורתי או אחר, שיש בו כדי לשנות מן המשקל שיש ליתן לפגיעה באורח החיים הדתי לעומת המשקל שיש ליתן לפגיעה באינטרס של זכות התנועה של הציבור החילוני בתוואי הכביש המיועד לסגירה".
החלטתו האופרטיבית של השר היא אפוא כי רחוב בר-אילן ייסגר לתנועת כלי רכב בשבתות ובמועדי ישראל בשעות התפילה על-פי המלצת ועדת שטורם (ההדגשה שלי – ש' ל').
3. בנושא זה של החלטת השר יש להוסיף ולפרט עוד שלשה אלה: ראשית, ועדת שטורם המליצה (בהתנגדותו של חבר הוועדה יעקב רובין) לסגור את רחוב בר-אילן בשעות התפילה; עם זאת היא המליצה שלא לסגור את רחוב ים-סוף הואיל "ורחוב זה משמש ציבור רחב משכונות רמת אשכול וגבעת המבתר ומשמש עורק תחבורה מרכזי לתושבי שכונות אלו". שר התחבורה הקודם קיבל את חוות-דעתו המקצועית של המפקח על התעבורה שאין לסגור את רחוב בר-אילן משום שהוא מהווה עורק תחבורה ראשי. במקביל החליטה מועצת עיריית ירושלים לסגור את רחוב ים-סוף ועוד רחובות אחרים שוועדת שטורם המליצה שיישארו פתוחים.
שנית, במסגרת המשא והמתן שהתנהל בין בעלי-הדין הצענו לבחון את האפשרות לפתיחת קטע הכביש שנסגר ברחוב ים-סוף לתנועה. סגירת רחוב ים-סוף או פתיחתו היא בסמכות רשות התמרור המקומית וזו לא נאותה לכך, מן הטעם המקובל גם על אנשי המקצוע במשרד התחבורה ש"אין זיקה תעבורתית משמעותית" בין סגירת רחוב בר-אילן לבין פתיחתו מחדש של קטע מרחוב ים-סוף, שכן רחוב ים-סוף אינו מהווה חלופה לרחוב בר-אילן.
שלישית, בטיעוניה של גב' מנדל לפנינו היא נשאלה מדוע החליט השר לסגור את רחוב בר-אילן רק בשעות התפילה. היא השיבה שמטרת הסגירה היא לאפשר לציבור החרדי את מיטב אפשרויות התפילה ללא הפרעה ב"מקבץ השעות" שבהן מקיימים מניינים שונים את תפילתם בשבת והולכים וחוזרים מבית הכנסת. עוד הודיעה לנו גב' מנדל, בתשובה לשאלותינו, כי השר החליט את אשר החליט בניגוד לעבר עקב "הערכה נוספת של מכלול האינטרסים הרלוונטיים ומידת המשקל שיש לתת בנושא של פגיעה ברגשות הדתיים (של אלה) המתגוררים בסמיכות לכביש, כאשר ההערכה הזו והמשקל