--- סוף עמוד 161 ---
של סבירות ההחלטה צריכה להיבחן נוכח האלטרנטיבה הקיימת". נוסף לכך הודיעה לנו גב' מנדל שהשאלה מה המשקל שנתן השר לנושא האלימות (ומה יקרה אם גורמים אלימים ינסו לסכל את התנועה בשבת ברחוב בר-אילן גם בשעות שבהן אמור הכביש להיות פתוח) לא הוצגה לשר, אך אם יחול שינוי בנסיבות, ישקול השר את עמדתו מחדש. לבסוף נשאלו המשיבים אם היו בידי השר נתונים לגבי מספר התושבים שאינם חרדים המתגוררים ברחוב בר-אילן ובסביבתו, ונענינו, כי ככל הנראה לא הובאו לפניו הנתונים בכמה תושבים מדובר "אלא דובר באחוזים". מכל מקום, מרב האוכלוסיה הגרה בסמוך לרחוב בר-אילן היא אוכלוסיה חרדית. העובדה שלפני השר לא הייתה כל תשתית עובדתית לקביעה מהו מספר המשפחות החילוניות העשויות להיפגע מהחלטתו, עלתה גם בישיבת בית-המשפט מיום 13.8.1996 בעניין הצו הזמני.
4. האינטרסים הרלוונטיים
שלושה הם הגורמים המרכזיים שהרשות רשאית לשקול הבאתם בחשבון בבואה להחליט על סגירתה המלאה או החלקית של דרך פלונית. הגורם האחד הוא הגורם התעבורתי, הכולל את אינטרס הציבור להיכנס לדרך ולצאת ממנה כנתיב מעבר ואת זכות כל אחד מפרטיו לחופש התנועה; הגורם השני הוא רגשותיהם ורגישויותיהם של רוב תושבי המקום הגובלים בדרך והמבקשים להביא לסגירתה המלאה או החלקית של הדרך מפני תחבורה כלשהי עקב טעמים של הבטחת אופי הסביבה שבה הם חיים (בין שטעמים אלה נעוצים באמונתם הדתית ובין שלאו) או מטעמים של הבטחת זכות התפילה או הפולחן ללא הפרעה; הגורם השלישי הוא האינטרסים של ה"מיעוטים" המתגוררים לאורך הכביש (ומבקריהם) הטוענים לזכות בלתי מסויגת להגיע לבתיהם בכל עת ולנסוע משם בתחבורה ממונעת. אינטרסים נוספים צריך שיובאו בחשבון, כמו כניסתו של רכב ביטחון לדרך בשעת חירום.
אין לקבוע מראש בכל מקרה נתון את משקלם היחסי של כל הגורמים שצוינו לעיל. ככל שמדובר במרכזיותה של הדרך, ובהיותה עורק תחבורה ראשי, גובר משקלו של הגורם התעבורתי; עם זאת אפשר לאזן במידת-מה גורמים אלה ככל שעומדות לרשות הציבור דרכי מעבר חלופיות מספיקות וסבירות. אף הגורם השני הוכר בפסיקה כגורם שמותר להביאו בחשבון. כך, למשל, נקבע בפרשת ברוך [2], בעמ' 163, כי:
"...ניתן לומר שהבטחת מנוחת השבת לציבור הרוצה בכך בהתאם לאורח חייו היא בגדר סמכותו של המפקח על התעבורה להסדיר את התעבורה בכבישים".
והשווה פרשת הליגה [1], בעמ' 2668.