ההתעלמות מצורכי המיעוט החילוני
3. בבואו להחליט אם לעשות שימוש בסמכות הסגירה הנתונה לו ביחס לרחוב כלשהו – לאחר שהצורך להורות על סגירה, שכשלעצמה הינה מהלך חריג ויוצא-דופן, הוכח בפניו כדבעי – ניצב המפקח על התעבורה בפני שני שיקולים נוגדים: השיקול
--- סוף עמוד 169 ---
ה"תעבורתי" מזה והשיקול ה"דתי" מזה. הפעלת סמכות הסגירה מותנית בכך שההחלטה תשקף איזון נאות בין האינטרס התעבורתי של ציבור המשתמשים ברחוב לבין האינטרס הדתי של האוכלוסיה המבקשת להורות על סגירת הרחוב. ודוק: משקל הבכורה באיזון זה לעולם יינתן לשיקול התעבורתי. משמעות הדבר היא, שבהיעדר חלופה סבירה לסיפוק צורכי התעבורה של ציבור המשתמשים ברחוב, על המפקח להימנע מסגירת הרחוב. השיקול הדתי לבדו, ויהיה משקלו במקרה הנתון רב ונכבד ככל שיהיה, אין בכוחו להכריע את הכף. כלל זה מכתיב את גדר שיקולי ההחלטה, בין ביחס לרחוב שכונתי-פנימי ובין ביחס לרחוב המהווה ציר עורקי. גם רחוב שכונתי-פנימי הינו בבחינת "דרך הרבים", ואף אליו אין להתייחס כאל "רשות היחיד" של תושבי השכונה, לא כל שכן, של "רוב" תושביה. השוני בין רחוב שכונתי-פנימי לבין רחוב המהווה ציר עורקי מתבטא אך בהיקפו ובסוגו של הציבור העלול להיפגע כתוצאה מסגירת הרחוב. סגירתו של רחוב שכונתי-פנימי, החוצה שכונה דתית מובהקת, תפגע בצורכי התעבורה של המיעוט החילוני המתגורר באותה שכונה, לרבות צורכי הקרובים והמכרים של אותו ציבור, המבקשים להיכנס לשכונה בשבת או במועד, לשם ביקור אצל בני-משפחה או ידידים. ואילו סגירתו של רחוב עורקי פוגעת בצורכי התעבורה של כלל הציבור. פשיטא שבהחלטה לסגור ציר עורקי, בשל פגיעתה בצורכי התעבורה של כלל הציבור, יש לשיקול התעבורתי משקל רב וגדול במיוחד. אך התמקדות בהשוואה הכמותית עלולה להטעות. מן הראוי לזכור, כי צורכי התעבורה ה"עורקיים" של כלל הציבור אינם בהכרח חופפים את צורכי התעבורה ה"מקומיים" של תושבי המקום. משמע שכאשר מדובר בכביש המהווה הן ציר עורקי והן דרך גישה מקומית, סגירת הכביש מותנית בקיום חלופה סבירה לכל אחד משימושיו של הכביש; שימושו כדרך עורקית לכלל הציבור מחד גיסא, ושימושו כדרך גישה מקומית לתושבי השכונות הגובלות בו מאידך גיסא.
הכביש ברחוב בר-אילן, כהגדרתו בהחלטת השר, מהווה "דרך עורקית בעלת גישה ישירה לשימושי קרקע גובלים". מכאן, שענייננו בכביש המהווה הן ציר עורקי והן דרך גישה מקומית. סגירתו של כביש כזה מותנית בסיפוקם של הצרכים התעבורתיים השונים שלהם משמש הכביש. בהחלטתו הצביע השר על הדרכים שבהן, לדעתו, יש משום חלופה סבירה לתנועה העורקית ברחוב בר-אילן, אך השר, כעולה מגוף החלטתו, כלל לא בדק את צורכי התעבורה של האוכלוסיה החילונית המתגוררת בתוך השכונות החובקות את רחוב בר-אילן, ולא הציע פתרונות חלופיים לסיפוקם. אכן, לגודלה המשוער של האוכלוסיה שבה המדובר לא סופקו לנו כל נתונים, אך בעיניי, אין לכך כל חשיבות. לצורך ההחלטה הנני נכון להניח, כי הרוב המכריע של תושבי השכונות הללו אכן משתייך לזרמים החרדיים, המייחלים לסגירת הרחוב בשבתות מכול וכול, וכי מספר החילוניים (לרבות שומרי שבת שקרוביהם ומכריהם החילוניים באים לבקרם בשבת) מהווה מיעוט קטן. אלא שמאזן השיקולים מחייב, כי בטרם תיפול החלטה