--- סוף עמוד 59 ---
ככפייה דתית. אמת, בפרשת הליגה [1] ציין מ"מ הנשיא, השופט אגרנט, כי בצו לסגירת קטע מרחוב לתנועה בשבת "...אין... משום כפיה דתית כלשהי, שכן לא אולץ המבקש מס' 2, בגלל הצו, לעשות פעולה הנוגדת את השקפותיו בעניני דת" (שם, בעמ' 2668, וכן בפרשת ברוך [2], בעמ' 165). בעיניי, עניין זה אינו פשוט כלל ועיקר. אך יהיה זה כאשר יהיה (ראה רובינשטיין בספרו הנ"ל (כרך א) [92], בעמ' 177, ה"ש 14), תחושה סובייקטיבית, כי הופעלה כפייה דתית, בוודאי מצויה אצל חלק מבני הציבור, אשר נמנעת מהם התנועה ברחוב בר-אילן באותן שעות שבהן הוא סגור לתנועה בשבת.
75. כיצד עלינו לאפיין, במונחים משפטיים, את האינטרסים והערכים המתנגשים בפרשה שלפנינו? בכל הנוגע לחופש התנועה בשבת, כבר ראינו כי זו זכות חוקתית. זכות זו נפגעת על-ידי סגירת הרחוב בשבת. עניין לנו אפוא בפגיעה בזכות חוקתית המוכרת בישראל. מהו האפיון של האינטרס הפוגע בזכות זו? אינטרס זה אינו במעמד של זכות אדם. כפי שראינו, נסיעה בשבת הפוגעת ברגשות הדת ובאורח החיים הדתי אינה מהווה פגיעה בחופש הדת של שומרי המצוות. אין לנו אפוא עניין בהתנגשות (אופקית) בין שתי זכויות אדם נוגדות. אכן, האינטרס של שומרי המצוות בסביבות בר-אילן למניעת פגיעה ברגשותיהם ולשמירה על אורח חייהם הדתי הוא חלק מהאינטרס החברתי של שמירה על שלום הציבור ועל הסדר הציבורי (ראה בג"ץ 230/73 הנ"ל [10], בעמ' 121).
באחת הפרשות עמדתי על מושג זה של "אינטרס הציבור", בצייני:
"...אינטרס הציבור – שעימו מתנגשים לעתים קרובות זכויות האדם השונות – אינו מעור אחד. הדיבור 'אינטרס הציבור' הוא מקיף, והוא כולל בחובו קשת נרחבת של אינטרסים שלציבור הרחב – ומכאן גם לחברה המאורגנת בדמות המדינה או הרשות המקומית – עניין בהם. על-כן כלול בגדר האינטרס הציבורי הביטחון הציבורי ושלום הציבור. כן נכלל בו אמון הציבור ברשויות הציבור... כן כלול בו האינטרס של הציבור כי יוגשמו הזכויות של הפרט וכי תישמר ותקוים הסובלנות בין בני החברה, בינם לבין עצמם, ובינם לבין השלטון. שלטון החוק, עצמאות השפיטה והפרדת רשויות – כולם אינטרסים ציבוריים מובהקים" (ע"א 105/92 הנ"ל [20], בעמ' 205).
ובפרשה אחרת – שבה נדון הצורך לאזן בין חופש הביטוי לבין הסדר הציבורי – ציינתי:
--- סוף עמוד 60 ---
"'סדר ציבורי' הוא מושג רחב, שהגדרתו קשה ומשתנה על-פי ההקשר. בהקשר שלפנינו נכללים בו פגיעה בקיום המדינה, במשטרה הדמוקרטי, בשלום הציבור, במוסר, ברגשות הדת, בשמו הטוב של האדם, בהבטחת הליכי משפט הוגנים וכיוצא בהם עניינים הנוגעים לסדר הציבורי..." (בג"ץ 14/86 הנ"ל [35], בעמ' 430).