"...ניתן לאתר שני שיקולים מרכזיים אשר שומה היה על המשיבים לתת דעתם להם. האחד – שמירה על הבטיחות בדרכים (שפירושה שמירה על תקינות כלי הרכב); השני – עידוד תחרות חופשית...".
בבחינת השיקולים האמורים, נתן בית-המשפט מעמד של בכורה לתכלית הספציפית שהתקנה נועדה להשיג – הבטחת בטיחותם של כלי רכב הנעים בכבישים. זהו השיקול המרכזי. זהו הגרעין הקשה של הסמכות. השיקול של עידוד תחרות חופשית הוא שיקול מותר. אך הוא בבחינת שיקול לוואי לשיקול המרכזי. לכן, במצב שבו קיימת התנגשות בין שיקולים אלה, תגבר התכלית הספציפית על השיקול הכללי בדבר עידוד תחרות חופשית. אומר בית-המשפט (בעמ' 817-818):
--- סוף עמוד 92 ---
"בבחינת שני שיקולים אלה משקלו של השיקול הראשון רב יותר ממשקלו של השיקול השני. התכלית של תקנה 273 הינה שמירה על תקינות כלי הרכב במדינה, שמא אי-תקינות הרכב תסב פגיעה במשתמשים בדרך, וחלילה אובדן חיי אדם. כל פעולה מינהלית שנעשית לצורך ביצוע תקנה 273, לרבות מתן הרשאה לניהול תחנת בדיקה על-ידי גורם פרטי (ראה תקנה 273(א)), צריכה לשוות נגד עיניה השגת תכלית זו. אמנם, ישנן תכליות 'כלליות' נוספות אשר שומה על כל רשות מינהלית לקחתן בחשבון. אחת מאלה היא התכלית של עידוד תחרות מסחרית, אלא שתכלית 'כללית' זו אינה יכולה לגבור על התכלית 'הספציפית' אשר גלומה בתקנה 273. אשר-על-כן, בהתנגשות חזיתית בין השיקול של שמירה על תקינות כלי הרכב לבין השיקול של עידוד תחרות חופשית – יגבר השיקול הראשון".
כך גם בענייננו. המפקח על התעבורה היה רשאי להביא בחשבון את הפגיעה ברגשותיהם של בני הציבור הדתי במקרה שבפנינו. אך שיקול זה אינו השיקול העומד במרכז שיקול-דעתו. אל לו להטות את שיקול-דעתו של המפקח מן העיקר. במרכז שיקול-דעתו של המפקח עומדים השיקולים המקצועיים-תעבורתיים, אשר עיקרם הבטחת קיומה של תעבורה, ולא מניעתה.
15. עמדנו על העקרונות הכלליים הקובעים את המסגרת להפעלת שיקול-דעתו של המפקח על התעבורה בפעולתו כרשות תמרור. ראינו, כי המפקח רשאי להביא בחשבון לא רק אינטרסים תעבורתיים, אלא גם ערכים כלליים המושפעים מהחלטתו. בענייננו, ניצבים על הבמה שלושה ערכים מרכזיים הדורשים התייחסות – חופש התנועה והחופש מדת של מי שמבקשים לנוע בשבת ללא הפרעה, ולעומתם זכותם של בני הציבור הדתי כי לא יפגעו ברגשות הדת שלהם. אעמוד עתה בקצרה על כל אחד מערכים אלה.
החופש מדת