גישה דומה ננקטה גם בפרשת ברוך [2]. באותו מקרה נדון, החליטה רשות התמרור המרכזית לסגור קטע מרחוב השומר בבני-ברק לתנועת כלי רכב בשבתות ובחגים (ראו בעמ' 163 לפסק-הדין). מ"מ הנשיא, השופט לנדוי קבע, כי המפקח על התעבורה היה רשאי להתחשב ברגשותיו של הציבור הדתי במקום, וכי "הבטחת מנוחת השבת לציבור הרוצה בכך בהתאם לאורח חייו היא בגדר סמכותו של המפקח על התעבורה להסדיר את התעבורה בכבישים" (שם).
לשני פסקי הדין האחרונים עוד אתייחס בהרחבה בהמשך.
14. כאן המקום להטעים, כי גם בהיותו שיקול מותר, אין השיקול הדתי, או השיקול בדבר התחשבות ברגשות הדת, יכול להפוך עיקר בהפעלת שיקול-דעתו של המפקח על התעבורה. ביסוד סמכותו של המפקח על התעבורה מצויים שיקולים תחבורתיים מקצועיים. שיקולים כלליים – ובהם השיקול של התחשבות ברגשות הדת של בני
--- סוף עמוד 91 ---
הציבור הדתי – מהווים שיקול משני. הם אינם יכולים לגבור על השיקול התחבורתי, אשר תכליתו היא להגשים את סמכות המפקח להסדיר את התחבורה בכבישים. על-כן, השיקול ה"דתי" אינו יכול להפוך לשיקול העיקרי בהחלטותיו של המפקח על התעבורה בהסדרת התנועה בכבישים. שיקול זה הוא בין השיקולים שבשוליים. ככל שהשיקול התעבורתי הינו בעל חשיבות ומושך בעוצמה לכיוון אחד, כן יקטן משקלו היחסי של השיקול בדבר פגיעה ברגשות דתיים, המושך בכיוון האחר.
על קו מחשבה זה עמד בית-המשפט עוד בפרשת לזרוביץ [5]. בעניין לזרוביץ [5], קבע בית-המשפט, כי המפקח על המזונות במסגרת סמכויותיו רשאי לשקול "שיקולים משיקולים שונים – משקיים כלכליים, כספיים, סניטריים, פסיכולוגיים, ובמקרים מסויימים אף דתיים" (שם, בעמ' 55). ואולם, בית-המשפט סייג דבריו ואמר, כי הם יפים מקום בו מעשיו של המפקח על המזונות "מכוונים בכנות ובנאמנות למילוי תפקידיו הלגיטימיים של המפקח על המזונות להסדרת התצרוכת של מזונות, ואז אין כל פגם בדבר שאגב הסדרה זו הוא מתחשב גם בצרכים ובענינים שהדת מחייבת אותם" (שם, בעמ' 55-56; ההדגשה שלי – ת' א').
מדברים אלה עולה, כי השיקול המרכזי אשר צריך להנחות את המפקח הוא השיקול המקצועי של הסדרת התצרוכת של המזונות. השיקול הכללי לעניין הצרכים הנובעים מן הדת, אינו יכול להאפיל על השיקול הספציפי, אשר הוא העומד במרכזה של הסמכות הרלוונטית. השיקול הדתי הוא שיקול המצוי בשולי הסמכות, ולא במרכזה. הלכה דומה נפסקה גם לגבי המפקח על התעבורה. בבג"ץ 1064/94, 83/95 הנ"ל [52] עמדה לדיון הסמכות על-פי תקנה 273 לתקנות התעבורה. תקנה זו עניינה בהסמכת מכוני רישוי, אשר תפקידם לבדוק כלי רכב בבדיקת הרישוי השנתית הנדרשת על-פי הדין. בית-המשפט עמד על כך (בעמ' 817), כי בעניין זה: