--- סוף עמוד 225 ---
השנוי במחלוקת להכרעת הועד המחוזי או מי שהועד המחוזי הסמיכו לענין זה.
(ב) התמלאו התנאים שבסעיף קטן (א)(1) ו-(2), יתן הועד המחוזי היתר לעורך הדין האחר לטפל בענינו של הלקוח".
חוקיותה של הוראה זו מונחת להכרעתנו.
טענות העותרים
.4לטענת העותרים (בשתי העתירות), כלל 27 לכללי הלשכה בטל. הוא הותקן בחוסר סמכות. הוראותיו בלתי סבירות. הוא נוגד את חוק-יסוד: חופש העיסוק. הוא מטיל מגבלה בלתי חוית על זכות היסוד של אדם להיות מיוצג על-ידי עורך-דין. הדרישה למתן ערובה להבטחת הדרישות הכספיות חורגת מהסמכות של מתקין הכללים. העניינים הכספיים שבין עורך-דין ללקוחו הוסדרו בסעיף 88 לחוק הלשכה, ואין סמכות למועצה הארצית להתקין בעניין זה כללים. התניית מתן ההיתר בהסכמה לבוררות פוגעת בזכות היסוד להתדיין בבית-משפט.
טענות הלשכה
.5לטענת הלשכה, כלל 27 לכללי הלשכה הוא שריר וקיים. הוא קובע נורמת התנהגות חיונית לשמירת כבודו, טוהרו ורמתו של מקצוע עריכת הדין. הוא אינו עוסק ביחסים שבין עורך הדין ללקוחו ובשאלות השכר שביניהם. הוא עוסק ביחסים שבין עורכי הדין, בינם לבין עצמם. הוא מקובל במקצועות חופשיים אחרים. הוא נועד ליצור ודאות בעת המעבר של עניין הלקוח מעורך-דין אחד למשנהו. העברה זו צריכה להיעשות בדרך שתמנע פגיעה בעניינו של הלקוח ותהיה תקינה, הוגנת וחברית. ההסדר פועל, הלכה למעשה, באופן תקין, ומעניק פתרון יעיל ומהיר. לטענת הלשכה, לא קנויה לאדם בישראל זכות לייצוג משפטי, פרט למקרים מיוחדים במסגרת המשפט הפלילי. כלל 27 לכללי הלשכה מאזן באופן ראוי בין חופש העיסוק של עורך הדין לבין הצורך בשמירה על כבוד המקצוע, רמתו הרויה והגינותו. אין הוא נוגד אפוא את הוראות חוק-יסוד: חופש העיסוק. חוק יסוד זה אינו חל במישרין, שכן כלל 27 לכללי הלשכה נהנה מעקרון שמירת הדינים.
עמדת שר המשפטים
.6שר המשפטים אינו רואה מקום להגן על השארת כלל 27 לכללי הלשכה בתוקפו.
לדעתו, מן הראוי הוא להבטיח כי במקרה של החלפת ייצוג תימסר לעורך הדין המעביר את הטיפול הודעה על העברת הייצוג לעורך-דין אחר, וזאת כתנאי מוקדם להעברת הייצוג. בדעת שר המשפטים לפעול, בתיאום עם לשכת עורכי הדין, לגיבושו של הסדר חקיקתי שיבטיח עיקרון זה. במסגרת זו יכול שיישקלו גם היבטים נוספים הנוגעים להתנהגותם האתית של עורכי הדין, בינם לבין עצמם ובינם לבין הלקוחות. הכול צריך