זאת ועוד: החברה האם של לידר, חברת לידר נדל"ן, השקיעה בעצמה כספים רבים הן במיזם והן בפרויקטים נוספים של חברת לידר. מדובר בהשקעה של סכומים גבוהים יותר מאלה שהושקעו על ידי התובעים (עמ' 37 לדו"ח של חברת לידר). לכן, המסקנה לפיה נערכו על ידי לידר נדל"ן כל הבדיקות הנדרשות בטרם ביצוע ההשקעה, היא מסקנה סבירה.
מסקנה דומה עולה גם מפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור יניב (בסעיף 36 לפסק הדין):
"כאמור, המשיבים עצמם הפסידו את כספם באותם פרויקטים וחזקה עליהם שביצעו את מירב הבדיקות הנדרשות כדי להגן לכל הפחות על השקעותיהם".
67. טענה נוספת שהעלו התובעים בקשר להתרשלותו הנטענת של למקין היתה כי הוא משך – הן בעצמו והן באמצעות חברה בבעלותו, כספים רבים מחברת לידר באמצעות משכורות, דמי ניהול והלוואות אישיות. התובעים הפנו בהקשר זה לדו"ח של חברת לידר שלגישתם מהווה ראיה לגובה שכרו של למקין.
אינני מקבלת את הטענה. הדו"ח אליו הפנו התובעים מתייחס לקטגוריה של "הוצאות כלליות" הקרויה- Management Fees. לא ניתן להסיק ממנו כי מדובר בשכרו של למקין בלבד. חברת לידר העסיקה מנהלים נוספים כמו מר טל פודים שכיהן כסמנכ"ל פרויקטים בחברה (ר' ס' 6.6.7 לדו"ח לידר. יוער כי התובעים הציגו רק "דפים נבחרים" ממסמך זה ולא את המסמך כולו).
לכן לא ניתן לקבוע כי מלוא הסכום שצוין בדו"ח (בהנחה שהאמור בו אכן מהווה ראיה לאמיתות תוכנו), מתייחס דווקא לשכרו של למקין. לאור האמור, אין מקום להתייחס בפירוט לשאלה האם – לו היה מוכח שכרו של למקין – ניתן היה לבסס על שכר זה כשלעצמו טענת רשלנות כלפיו.
68. טעם נוסף בשלו יש לדחות את עילת התביעה של רשלנות, הוא משום שהתובעים לא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו הנטענים של למקין לבין הנזק נושא התביעה. לגישת התובעים, עוד בטרם המשבר הכלכלי בשנת 2008, התרשלותו הנטענת של למקין היא זו שגרמה לקריסתה של החברה. כפי שהובהר כבר לעיל, אין ספק כי בשנת 2008 קרסה חברת לידר כתוצאה מהמשבר הכלכלי. לכן, כדי להרים את הנטל שהוטל עליהם בהקשר זה היה על התובעים להוכיח כי חרף האמור לעיל, נגרם להם נזק דווקא כתוצאה מרשלנותו הנטענת של למקין, וכי נזק זה לא "נבלע" בנזק המאוחר שהתרחש כתוצאה מהמשבר הכלכלי של שנת 2008.
סיכומה של נקודה זו – טענת הרשלנות כלפי למקין נדחית.
הרחבת חזית
69. למעלה מן הצורך, יצוין כי לפחות חלק מהטענות שהעלו התובעים בסיכומים מטעמם מהוות הרחבת חזית אסורה, ולכן לא היה מקום כלל לדון בהן וניתן היה לדחות אותן על הסף.