--- סוף עמוד 45 ---
דהיינו, בשל התקשרות של פז עם כוחות הביטחון בהסכם אשר טמן בחובו הנחה במחירי הדלק, הגיעו רניוס ופז להגיע להסכמה על פיה הושב לידי רניוס חלק מהיקף אותה הנחה, באמצעות תשלום אשר כונה על ידי הצדדים: "השתתפויות חד פעמיות".
עיון בנספח ג' מלמד כי מדובר במה שהוגדר באותו מסמך כ- " עמלת מפעיל מכירות לצה"ל שנת 2006"
164. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר אדרי, כאשר במסגרת סעיף 16 לתצהיר נמצאה התייחסות מפורשת לטענות חגור ופז לעניין זה, תוך שמר אדרי מציין כי תשלום זה קשור אף הוא, "בבירור", לקבוצת ההטבות אשר אינן שייכות למחירי הרכישה של הדלקים.
ואולם, במסגרת חקירתו הנגדית של מר אדרי התברר כי בניגוד לאופי הפסקני של הדברים כפי שבאו לידי ביטוי בתצהירו, הוא כלל לא התייחס לאירועים משנת 2006, אינו יודע למה מתייחס הסכום הנקוב באותו נספח וכי למעשה לא היה מעורב כלל בסוגית תשלום זה.
(לעניין זה ראה עמוד 101 שורות 8-17 לפרוטוקול הדיון).
165. בהמשך, אף הוסיף מר אדרי ואישר כי פז שילמה לרניוס מידי חודש סך של 8,000 ₪ וזאת בגין השתתפות במתן עיתונים כמו גם בגין מועדון חבר.
(לעניין זה ראה עמוד 105 שורה 13 לפרוטוקול הדיון).
166. מעדותו של מר יוסי קמיר עלה כי רניוס מצאה להפחית משיעור העמלות המגיעות לחגור, מידי חודש, את הסכום אשר כונה על ידם "לקוחות צה"ל".
באותה עדות, אישר מר קמיר כי רניוס קיבלה מפז, תוספת לעמלות כהחזר הוצאות בגין השתתפות התחנה באותה התקשרות.
דהיינו מחד, נזקפו העלויות העודפות –ההנחות הנובעות מההשתתפות הלקוחות המשויכים לקבוצת כוחות הביטחון, ומאידך לא נכללו ההחזרים אשר התקבלו מפז ביחס לכך.
(לעניין זה ראה עמוד 171 שורות 1-8 לפרוטוקול הדיון).
167. הנתבע 2, מר יעקב קמיר, אישר כי חלק מהסכום הנקוב תחת הכותרת של "חבר" הושב לידי רניוס באמצעות פז, אך לא בא לידי ביטוי במסגרת חישוב העמלה המגיעה לחגור.
(לעניין זה ראה עמוד 119 שורות 9-11, עמוד 136 שורות 8-10 לפרוטוקול הדיון).
הגם כי טענת הנתבעים במסגרת כתבי הטענות והתצהירים הייתה כי התשלום נועד לקיזוז הפסדים בגין הוצאות עודפות של קידום מכירות ומתן מתנות, דווקא מתוך עדותו של מר יעקב קמיר עלה, בבירור, כי טרוניית הנתבעים לעניין ההתקשרות עם מערכת הביטחון נבעה מהפערים הנטענים בין עלות המכירה לצרכן לבין עלות רכישת הדלק, דהיינו כי התקיים קשר ישיר בין עלויות הדלק למתן ההטבה.