--- סוף עמוד 4 ---
18. עם זאת, במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 25.6.13, הגיעו הצדדים לכלל הסכמות דיוניות במסגרתן נקבע כדלהלן:
א. סוגיית ההסדר הכובל, תידון ותוכרע במסגרת תביעת פז.
ב. התביעה שכנגד המחוזית (זו המתייחסת לשבע השנים שקדמו להליך הנוכחי כמו גם התקופה שלאחריה), תאוחד עם התיק דנן.
להסכמות אלו של הצדדים ניתן תוקף של החלטה.
19. בהמשך, במסגרת הדיון מיום 15.2.15, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה דיונית נוספת על פיה, אין מניעה כי במסגרת תביעה זו, יופנה בית המשפט גם למסמכים ולכתבי הטענות אשר הוגשו בתיק פז, ככל שמי מהצדדים יבקש להסתמך על אותו מסמך. גם להסכמה נוספת זו, ניתן תוקף של החלטה. ((בעניין זה ראה עמוד 46 שורות 8-9 לפרוטוקול הדיון).
20. לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות, בראיות אשר הוגשו לתיק בית המשפט, בתצהירי הצדדים והחקירות הנגדיות, ונתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין תביעת הפינוי להתקבל, דין התביעה הכספית להתקבל באופן חלקי ודין התביעה שכנגד להידחות. טעמיי להלן:
המחלוקות בקליפת אגוז
21. על אף שהצדדים מצאו לפרוס בפני יריעה עובדתית רחבה מאוד ( לרבות כזו אשר לא הייתה רלוונטית לצורך הכרעה בסכסוך), דומה כי את עיקר המחלוקות ביניהם ניתן לרכז לסוגיות המרכזיות הבאות:
א. התיישנות.
ב. פרשנות המונח "רווח המפעיל".
ג. שאלת הפרת ההסכם בין חגור לרניוס נוכח הדיווחים אשר הועברו והתשלומים אשר שולמו על ידי רניוס לחגור.
ד. השתתפות חגור בעלות הוצאות קידום המכירות.
ה. הפרת ההסכם על ידי חגור, בכל הנוגע למתקן שטיפת הרכבים.
ו. הפרת ההסכם על ידי חגור נוכח משך תקופת חכירת המשנה בין חגור לפז.
ז. הנזק, שיעורו והיקפו.
ח. השלכות סוגיית ההגבל העסקי על תוצאות ההליך אשר בפני.
רקע עובדתי והסכמים נוספים
--- סוף עמוד 5 ---
22. הגם שעיקרה של תביעה זו הינו הסכם ההפעלה אשר נחתם בין חגור לרניוס ביום 1.5.1995, לא ניתן להתעלם, ולו נוכח המחלוקות הפרשניות, מקיומם של הסכמים נוספים אשר נחתמו בין הצדדים, כמו גם ממסמכים והסכמים אחרים אשר השליכו על מערכת היחסים החוזית בין הצדדים.
הללו, לפי סדר כרונולוגי, יפורטו להלן:
22.1. ביום 14.10.1986 נחתם הסכם בין הנתבע 2 למר ששון חי ועניינו העברת זכותו של מר חי, ככל שתתגבש כזו, לתפעול התחנה העתידה לקום במקרקעין לידי הנתבע 2 (נספח א' לתצהיר רניוס). הסכם זה יקרא להלן : "הסכם חי-קמיר".