(לעניין זה ראה עמוד 133 שורות 3-10 לפרוטוקול הדיון).
196. בנסיבות אלו, העובדה כי רניוס מצאה להמשיך ולהפחית מהתמורה המגיעה לחגור סכום המשקף 12.5%, בגין השתתפות חגור בהוצאות קידום מכירות של התחנה, הינה התנהלות אשר יש בה משום חוסר תום לב, והיא עומדת בניגוד להוראות סעיף 39 לחוק החוזים.
--- סוף עמוד 52 ---
ויודגש, גם מקום בו נהנתה חגור בפועל מתוצאות מבצעי קידום המכירות, כפי הנטען על ידי הנתבעים, (ראה סעיף 94 לתצהירו של מר יעקב קמיר), אין המשמעות כי היה מקום לחייב אותה, בהוצאה שהנתבעים קיבלו בגינה החזר מלא מפז.
197. המונח "השתתפות" כשמו כן הוא, והוא מבוסס על ההנחה על פיה, רניוס אכן נדרשה בפועל, לאותה הוצאה, וכי היקפה היה גבוה מהסכום שבפועל, נוכה מהתמורה המגיעה לחגור.
משכך, דומה כי בטענות הנתבעים יש מקום ניסיון לאחוז בחבל משני קצותיו.
198. מקום בו היה בראיות בתיק כדי להוכיח כי חגור לא הייתה מודעת במשך שנים, לעובדה כי פז השיבה לידי רניוס את מלוא הסכומים בגין הוצאות קידום המכירות, ומקום בו טענו הנתבעים פעם אחר פעם כי הסכומים שהוגדרו כקידום מכירות כמותי, אכן שימשו לצורך קידום המכירות, ומשכך אין חגור זכאית לקבל ביחס אליהם עמלה כלשהי, אני מוצאת להוסיף ולראות בעצם הפחתת סכום המשקף 12.5% מהתמורה כהשתתפות חגור בהוצאות קידום המכירות – כעמידה על זכות חוזית בחוסר תום לב מהותי.
מקום בו לא היו הוצאות בפועל, לא הייתה כל הצדקה להמשך גביית חלקה של חגור באותה הוצאה, וככל שביקשו הנתבעים לשנות מהיקף התמורה המגיעה לחגור (להפחית את שיעור אחוזי העמלה), ובדרך זו להגדיל את הכנסותיהם, היה עליהם לפנות לחגור ולהגיע עמה להסכמות מפורשות לעניין זה.
למעלה מהנדרש אוסיף ואציין כי אני ערה לעובדה שיכול וביחס לשנה פרטנית זו או אחרת, יכול ולא הושב לרניוס על ידי פז, מלוא סכום ההוצאות השנתיות עבור קידום המכירות.
ואולם, מקום בו התבססה הסכמת הצדדים, לרבות זו של חגור, על נתונים אשר אין בהם ממש, מקום בו מנעה רניוס מחגור את המידע המלמד על כי בפועל לא נדרשה להוצאות בגין קידום המכירות שכן אלו שולמו, על דרך של השבה, באמצעות פז, אין מקום להוסיף ולראות את הצדדים כמי שפעלו על בסיס הסכמה חוזית אשר נבעה מגמירות דעת, ומשכך אין לראות את הנתבעת 1 כמי שזכאית להינות מתוכנה של אותה הסכמה.
199. על מנת שלא יימצא פסק דיני כחסר אוסיף ואציין כי הגם שהנתבעים טענו במסגרת התצהירים כי נציגי חגור בדקו מעת לעת את הנתונים מול ובאמצעות נציגי פז, משנשאלו ה"ה קמיר, במסגרת החקירות הנגדיות, האם אכן הועברו דוחות אלו, אישרו שני העדים כי נציגי חגור הסתמכו על הדוחות שהוצגו להם על ידי רניוס.